מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"נצח ישראל לא ישקר"- שמירת המצוות בסתר

סבתא מרים בילדותה
סבתא מרים בצעירותה
על שמירת התורה והלימוד תחת המשטר הסובייטי

שלום, שמי מרים בורשטין, ואני סבתא של אילה רבקה בורשטיין. נולדתי בשנת 1947 בקירגיזטאן שברוסיה בעיר ז'לל אבד, שם משפחת נעוריי הוא קופרמן.

רציתי לספר לכם סיפור מיוחד ומרתק, שאירע לי ולמשפחתי ברוסיה. המקרה אירע בתקופת השלטון הקומוניסטי ששלט אז בברית המועצות (רוסיה) שלטון ללא מצרים. עם הקמת הממשלה הסובייטית, נאסרו התכנסויות ציבוריות מחשש לארגון מרד בשלטון. הם אסרו להקים תלמודי תורה יהודיים ולהעניק חינוך יהודי לילדי ישראל. לצורך השלטת דעותיהם של אנשי הממשל, הוקם ארגון בשם הק.ג.ב. היה זה ארגון חשאי שהופקד על בטחון הפנים של ברית המועצות, ובמסגרתו הוקמה מחלקה יהודית מיוחדת, שתפקידה היה לגדוע כל פעילות יהודית, ולאסור את המארגנים ולדאוג שלא יוכלו לחזור ולפעול. היהודים ברוסיה שומרי התורה והמצוות סבלו מאוד מידיהם הארוכות של השלטון הקומוניסטי.

היינו משפחה יהודית דתית, ונאלצנו לקיים תורה ומצוות במחתרת. עזרנו גם למשפחות יהודיות שונות לקיים את המצוות בסתר. בבית שלנו נערכו בריתות, מסיבות בר מצווה ואפיית מצות לחג הפסח, עבורנו וגם עבור משפחות אחרות. בנוסף הייתה לנו ישיבה קטנה בבית, שזה נחשב ל"עוון גדול" וסכנה גדולה אם חלילה זה יתגלה לשלטון.

גם לי היה תפקיד מאוד חשוב  בהצלחת המשימה של קיום התורה והמצוות בחשאי ובסתר, מבלי שאף אחד יגלה אותנו או ילשין עלינו. התפקיד שלי היה לעמוד בפתח הבניין ולבדוק שאף אחד שנראה חשוד לא מתקרב אלינו. אם הייתי רואה מישהו שלא מוכר מתקרב, הייתי רצה ועולה מהר מהר במדרגות כדי להזהיר את כולם, אז התלמידים והמורה היו מתחבאים ומחביאים מהר את כל הספרים וחומרי הלימוד.

פעם אחת, כשעמדתי ושמרתי בפתח הבניין, ראיתי פתאום דמות לא מוכרת מתקרבת. ברגע הראשון נלחצתי מאוד, אבל אחר כך הסתכלתי עליו. ואז הבחנתי שהוא מוציא דף וכלי כתיבה מכיסו ומתחיל לכתוב, מדי פעם הוא הסתכל עלי והמשיך לכתוב ועוד פעם הסתכל עלי והמשיך לכתוב, כך מספר פעמים. באותו הרגע פחדתי נורא ולא ידעתי – מה עלי לעשות? פתאום עלה בראשי רעיון… מה עשיתי? לקחתי גם דף ועט, והתחלתי גם להסתכל על האיש הזה ולכתוב. בדיוק כפי שהוא עשה. וכאשר הוא ראה אותי עושה את אותו הדבר, הוא מיד ברח ונעלם.

כך התקיימה הישיבה במשך תקופה די ארוכה, עד שיום אחד הק.ג.ב התחיל לעלות על עקבותינו. מיד אימא שלי החליטה שהיא צריכה לברוח כדי שלא יתפסו אותה. אז היא לקחה אותי איתה וברחנו. שנה וחצי הסתובבנו ברכבות וברחנו מהק.ג.ב. אחד הזיכרונות הכי מפחידים שלי היה שכשהסתובבנו ברכבות, אימא שלי אמרה לי שאם יתפסו אותה אני אגיד שאני לא הבת שלה כדי שלא ייקחו אותי ממנה. היא גם נתנה לי פתק עם הכתובת של הבית שלנו כדי שאדע לחזור הביתה לבד. אני זוכרת שמאוד מאוד פחדתי שיום אחד זה יקרה שאנחנו נתפס.

בסוף ברוך ה', בשנת 1967 אחרי הרבה מאמצים הצלחנו לצאת מרוסיה ולעלות לארץ ישראל!

בילדותי

תמונה 1

הזוית האישית

אילה רבקה: תודה לך סבתא, היה מרתק לשמוע ממך את סיפור הילדות שלך, מאחלת לך הרבה שנים של בריאות ונחת.

מילון

ק.ג.ב.
הוועדה לביטחון המדינה, בראשי תיבות: ק.ג.ב.) היה הארגון החשאי שהופקד על בטחון הפנים של ברית המועצות. עסק בהשלטה דיקטטורית של רצונותיו של העריצים שעמדו בראש הממשל. בתקופה בה פעל הארגון נערכו 'טיהורים' רבים, כשפקידי הק. ג. ב מוציאים להורג מאות אלפי אזרחים ללא דין וחשבון, ושולחים לגלות בסיביר מספרים דומים. ההערכות הם שבתקופת שלטונו של סטאלין נעצרו ברוסיה כ-20 מיליון איש, מתוכם הוצאו להורג שבע מיליון איש.

ציטוטים

”ברוך ה', אחרי הרבה מאמצים הצלחנו לצאת מרוסיה ולעלות לארץ ישראל!“

הקשר הרב דורי