מאגר סיפורי מורשת

נטע רייזנר (קרוגלק)

אמא שלי, אמי האהובה, שאני זוכרת ומתגעגעת אליה.

אמא נטע שלי נולדה בשנת 1930 כשהוריה, משה וחנה, חברי קבוצת הצפון (של רמת יוחנן לעתיד), נטעו בגניגר את יער בלפור. מכאן שמה המיוחד-נטע.

אמא, נטע, הייתה מהילדים הראשונים של קיבוץ רמת יוחנן. כשהייתה אימי בת שנתיים מתה עליה אימה, חנה, בנסיבות טראגיות. היא שמה קץ לחייה, בהיותה רק בשנתה ה- 24. הימים של אז היו קשים. משימות של הקמת הישובים ללא עזרת הורים בהכוונה, בייעוץ או אפילו רק במשענת, היו קשות. אולי גם קשיים נפשיים הביאו את אמה של סבתי להחלטה הטראגית הזו.

יונה, שהייתה חברתה הקרובה של חנה, לקחה על עצמה את גידולה וטיפולה בנטע, אמי. במשך תקופה של כמה שנים יונה ומשה, אביה של אמי, חיו כזוג וגידלו את נטע כביתם המשותפת.

בקיבוץ של אז, הילדים ישנ עם בני גילם ולא בחדר הוריהם. אמא נטע שמרה על קשרים עם משפחתה הביולוגית. אחיותיה של אימה, הדודות שלה, וסבה שחי בחיפה והיה בעל תחנת קמח, סבא יחזקאל.

הוריה של אמי נטע הגיעו ארצה מרוסיה. גם משה – אביה, גם חנה – אימה וגם יונה שלה.

נטע גדלה כילדה ברמת יוחנן, עבדה בשדה, בלול ובטיפול בפעוטות.

בשנת 1948, במלחמת השחרור, התנהלו קרבות קשים וחשובים ברמת יוחנן. אימא נטע ובני כיתתה, שהיו בני 17 מילאו תפקיד של העברת ציוד לחימה, אוכל, תחמושת והודעות, בתעלות הקשר שחיברו בין המוצבים שהגנו על רמת יוחנן. באותו קרב נהרג אחיו של שר הביטחון לשעבר, משה דיין, שהיה גם אביו של עוזי דיין, לימים אלוף בצה"ל.

הקרב על רמת יוחנן נודע בחשיבותו, לאחר קרב זה החליטו הדרוזים לעבור לצד הישראלי וללחום עם חיילנו כנגד הערבים.

אמא נטע ואבא אלי הכירו בחברת הילדים של רמת יוחנן. זה היה באחד מערבי הריקודים בהם לא אהבו להשתתף. אבא ביקש מאמא שתקפל לו את שרוולי החולצה הלבנה שלו. כך החל סיפור האהבה.

אבא אלי ואמא נטע, אהבו אחד את השני והחליטו להקים בית ולגדל את ילדיהם בבית משלהם, דבר שכאמור לא היה אפשרי בקיבוץ. הם עזבו את רמת יוחנן עם 3 ילדים קטנטנים ועברו לכפר ביאליק, שם נולדתי.

אמא נטע, למרות ילדותה הקשה, וחייה הלא קלים בגידול 4 ילדים ועבודה רבה במשק החקלאי, תמיד מצאה זמן לקרוא ספרות יפה ואהבה שירה: את אלתרמן, את זלדה המשוררת, את נעמי שמר. קניתי לה את כל ספרי נעמי שמר. היא קראה בקוצר רוח כל סיפורי הארי פוטר, חיכתה לספר החמישי בסידרה אך לא הספיקה. לאמא ולנו, לכל ילדיה יש זיקה מיוחדת ואהבה לשירים רוסיים, הן בביצוע מקהלת הצבא האדום ובמיוחד אוהבים את הגבעטרון, ששרים הרבה שירים רוסיים מתורגמים.

אמא הייתה אישה חכמה, שנונה, בעלת חוש הומור וטובת לב ואהבה מאוד לפתור תשבצים. אמא ידעה להתחבר לאנשים בוגרים וצעירים. עם כל ילד שבא לעולם ועם כל נכד חדש שנולד למשפחה, נולדת גם אהבה חדשה – כך נהגה אמא לומר.

אמא ידעה לכתוב ברכות לילדיה ונכדיה בכל הזדמנות, בהמון חרוזים שאהבה. אמא אף אהבה את הים, ויחד עם ילדיה – נכדיה אהבנו כולנו לבנות ולחפור בחול. היא אהבה לשיר ולא היה לה איכפת שהיא מזייפת, כמוני, וכמו ילדיי, כולנו שרים באהבה רבה ובזיוף רב גם כן…

אני זוכרת ארוחות משותפות של ימי שישי בערב ואני עדיין מריחה את תבשיל העוף ותפוחי האדמה שאמא-נטע הכינה.

לפני כ- 16 שנים נטע, אמי נפטרה, כ- 3 שבועות  לפני יום הולדתה ה- 72.

אמא שלי נפטרה בשנתה, אומרים שרק צדיקים זוכים למוות כזה.

הזוית האישית

מאז ילדותי, אפיינתי את הקשר בין אמי וביני למעין חוט המקשר בינינו. כשנפטרה אימי, החוט הזה כמו ניתק. אולי, בסיפור הקצר הזה, מתקיים חיבור מחדש של אותו חוט אהוב ויקר.