מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

גדלתי בעיר מרקש במרוקו. אמי אסתר הייתה עקרת בית ואבי היה בעל חנות קטנה, לתפירה ומכירת בדים. אני הבת הרביעית אחרי שלושה בנים ואחרי נולדו עוד שני אחים, אחות ואח. משפחתי הייתה משפחה ממוצעת שהתקיימה בכבוד.

אמא של מרי אסתר עם אבא של מרי דוד

את שנות ילדותי העברתי אצל בנות דודות, שמהן למדתי לסרוג, לתפור ולרקום. אהבתי לרכב על אופניים לבית הספר, אהבתי להריח את ריח התבלינים והכי אהבתי לטייל בין הקברים בבית הקברות, אהבתי לקרוא את כל השמות ולנסות לדמיין איך נראו האנשים… חברותיי ואני עזרנו לאחים ולהורים במטלות הבית. הקושי הגדול שהיה לי זה ההתמודדות עם המשמעת שאחיי הטילו עליי הם דאגו לי ושמרו עלי… הייתי ילדה מאד יפה והפחד של אחיי היה ממבטיהם של אנשי המקום… דיברתי צרפתית והייתי תלמידה טובה מאד.

מרי עם חברות בעיר מרקש

חלום הופך למציאות

בהיותי בת 16 השתייכתי לקבוצת תנועת הנוער שהוקמה במרקש. הייתי בתיכון והחלו להתארגן מדריכים שרשמו והאיצו את בני הנוער לעלות לארץ ישראל. זו הייתה שאיפת חיי. הראו לנו תמונות של חיילות ישראליות המשרתות בצבא וזה כל מה שרציתי… להיות חיילת. באחד הערבים, הגיע היום המיוחל, כל משפחתי ארזה את חפציה, כל אחד עם מזוודה וקומץ דברים, עזבנו הכול, חברים, חברות, שכנים, מקומות אהובים אף את הקבר של אבי שנפטר שנה קודם. העלו אותנו לאנייה לעיר קזבלנקה, שם לשמחתי פגשתי את חבריי מתנועת הנוער.

במשך שלושה חודשים גרנו במחנה מעבר הנקרא קונדרס. חיכינו לתורינו לעלות לאנייה למרסיי. שבוע שטה האנייה בים, במרסי שוב נאלצנו להמתין זמן ארוך כדי לעלות ולהמשיך את דרכינו. כשהיגיע הרגע עלינו לאנייה ששמה "נגבה" והפעם לארץ ישראל. בתקופה זו שמענו על כמה אניות שטבעו, החשש היה גדול אך הכמיהה גברה. השיט היה ארוך ומסוכן, ילדים ואנשים חלו במחלת ים, הצפיפות והדוחק היו קשים, אך שמרנו על מורל גבוה, שרנו שירים עבריים שאת פירושם לא ידעתי, נוצרו חברויות חדשות… היינו בגיל הבגרות והכל היה מסקרן. את האורות של חיפה ראינו מרחוק, השמחה הייתה גדולה יצאנו בריקודים. כשעגנה האנייה, קיבלנו טראומה… ישר התיזו עלינו חומר נגד כינים. העלו אותנו למשאיות פתוחות כמו של בהמות ונסענו לזנגורה, מעברה ברחובות. לשמחתי חברה אחת נשארה איתי.

בזנגורה גרנו בצריף רעוע, השירותים היו מחוץ לצריף, התנאים היו קשים. אחי הגדול אברהם, עבד בקטיף ודאג לכל המשפחה למזון. עם הזמן היו צריכים למצוא פתרון לבני הנוער שהסתובבו במעברה. אנשים מתנועת הקיבוצים הגיעו והחלו ברישום של בני הנער, את אחותי הצעירה לקחו לקיבוץ דגניה ב', אותי לקחו לקיבוץ מעלה החמישה. אחיי נשארו עם אימי. הבטיחו לנו ששם נלמד ונתקדם. באמת בקיבוץ למדתי עברית, סיימתי את לימודיי בהצטיינות. ביקשו ממני להישאר בקיבוץ וללמוד מקצוע. שלחו אותי ללמוד באחוזה בכרמל בעיר חיפה. למדתי להיות אחות. בסופי שבוע נסעתי לאמי לזנגורה ובידי מזון ובגדים לאחיי. בבית ספר לאחיות נהניתי מאוד, החיים החלו להיות טובים יותר ונעימים, בחג פורים באחת המסיבות הכרתי את בעלי, שלום שהיה חייל ובא ליהנות מהמסיבה.

משפחת גרבי

הזוית האישית

המפגש עם אמי מרי היה מרגש, מלווה בדמעות, צחוק והרבה אהבה.

סבתא מרי עם שלום בעלה והנכדה גיל