נערה במלחמת ששת הימים
נדיה מנור, סבתא של איל מנור מספרת על חוויותיה בשנת 1967, שנת מלחמת ששת הימים.
סבתא נדיה מספרת על מלחמת ששת הימים
"הייתי בת 18, תלמידת י"ב בבית ספר "אליאנס" בירושלים לפני גיוס. התכוננו ברצינות ובשקידה לבחינות הבגרות, ורק על זה דיברנו ורק זה העסיק אותנו, אותי ואת חברות וחברי ללימודים.
בחודש מאי הכל השתנה. במצריים עבדול נצר התחיל לאיים על ישראל במלחמה, סגר את מיצרי טירן וגירש את אנשי האו"ם שהפרידו בין הצבא הישארלי לצבא המצרי. המתח בארץ היה גבוה, הוכרז על גיוס מילואים, ואווירת מלחמה עמדה באוויר. בבית הספר, בבית ובכל מקום דיברנו רק על מלחמה. חדרי היה מלא עיתונים (לא הייתה אז טלוויזיה).
יום אחד, בחמישי ליוני, בהיותי בבית הספר, פרצו אזעקות, ויריות החלו להישמע מהעיר העתיקה. הייתה אווירה של פאניקה וחשש, אך גם של התרגשות למראה החיילים שלנו. הצלחתי לרוץ הביתה ברגל ומתכופפת מדי פעם מתחת ליריות, ובדרך פגשתי את הורי שבאו מודאגים לכיווני לחפש אותי.
היות וגרנו בקומה נמוכה של בניין גבוהה רוב השכנים באו להסתגר אצלנו (לא היו ממ"דים ולא מקלטים). למחר התחילו להגיע הבשורות הטובות: אנחנו מנצחים במלחמה, ניצחנו את המצרים, את הירדנים, וקיבלנו שוב את העיר העתיקה, וניצחון גם בצפון בסוריה.
בעקבות המלחמה הקדימו לנו את בחינות הבגרות. שלושה שבועות לאחר המלחמה כבר הייתי חיילת. לאחר הטירונות וקורסים, הוצבתי בחברון – הייתי החיילת הסדירה הראשונה ששירתה שם. חודש לאחר מכן הצטרפה אליי חברתי הטובה (עד היום) וכך מלימודים אינטנסיביים לבגרות הפכנו לחיילות הראשונות בעיר חברון.
הזוית האישית
איל מנור: היה כיף לעשות את העבודה ולספר את הסיפור של סבתא נדיה.
מילון
מלחמת ששת הימיםמלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר - ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”הייתי החיילת הסדירה הראשונה ששירתה בחברון, לאחר מלחמת ששת הימים.“