מאגר סיפורי מורשת

שם סבתי נעמי, השם נלקח ממגילת רות ומשמעותו "נועם" או "נעימות". שם נעוריה היה "לוי". השם לוי הוא נגזרת ממעמד הכוהנים והלווים אשר שירתו בבית המקדש ועסקו בעבודת הקודש. שם משפחתה לאחר נישואיה – "שחר", השם עוברת מהשם שכנוביץ'. משמעות השם שחר הוא אור, שעת בוקר מוקדמת וראשוניות.

סבתי נולדה בתאריך 17.12.1944 בחיפה, ישראל. היא חיה בחיפה כל שנות חייה פרט לשליחויות של משרד הבטחון (מטעם סבי) בין השנים 1974-1977 בטקסס, ארה"ב (שם אמי נולדה) ובקליפורניה, ארה"ב בין 1980-1985. לאמה של סבתי קראו ורה לב. ורה נולדה במאי 1918 בגרמניה, היא עלתה לארץ בגיל 15 יחד עם משפחתה בשנת 1933 לחיפה.

כשהגיעה לארץ עבדה בלולי תרנוגלות בקיבוץ תל יוסף, ואחר כך למדה בבית ספר לאחיות בהדסה עין כרם. לאחר לימודיה, עבדה כאחות תינוקות בבית חולים אמהות בחיפה. לאחר נישואיה ניהלה גן ילדים ולאחר מכן עבדה במחנה בריטי עם אביה של סבתי. הלכה למעשה, העבודה הזו היתה הסוואה, ההורים של סבתי עסקו בהברחת נשק לארגון "ההגנה" לפני קום המדינה.

לימים, הורי סבתי נפרדו וכל אחד מהם הקים בית משלו. כל אחד ילד אחים לסבתי: ליאור (מצד אמה של סבתי) ואילן ודורית (מצד אביה של סבתי).

אמה של סבתי ורה לב

לסבא של סבתי קראו ארתור וינר, הוא איבד את משפחתו בתקופת השואה בגרמניה. הם היו משפחה אמידה בגרמניה, זכו להוקרה רבה בקהילה היהודית. סבא של סבתי היה מקושר לארצות שונות באירופה ואהוב עלי במיוחד. לסבתא של סבתי קראו עמליה (מלי) וינר, היא היתה למצפן עבור סבתי. סבתי מתארת אותה כמלאכית ומודל לחיקוי, היא היתה אישה טובה מאין כמוה וריחות תבשיליה מלווים את סבתי עד עצם היום הזה. סבא מצד אבא של סבתי נקרא ריכרד לוי, גם הוא הושמד במחנות ההשמדה באירופה בתקופת המלחמה יחד עם כל משפחתו.

לסבתי שלושה ילדים: טלי צינגיסר, ירון שחר ואמי, יעל שחר דביר. טלי הינה הבכורה. גם טלי, כמו סבתי, התמקצעה בהוראה ומלמדת אנגלית בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. לטלי שלושה ילדים: אור, עדי וקארין. ירון הינו האמצעי, הוא עו"ד בהשכלתו ולו שני ילדים: איתי וכרמל. אמי, יעל שחר דביר, הינה עו"ד ובעלת תואר ראשון ושני במנהל עסקים. היא עובדת בתחום ההייטק. נשואה לאבי, רז דביר, מהנדס במקצוע. להם ארבעה בנים: אוראל, אביב, אמיתי ואני (יהונתן).

סבתי היא אשת הוראה וחינוך לשעבר בבית ספר הריאלי העברי בחיפה, היא יקירת העיר חיפה (2013), יו״ר ארגון בני ברית חיפה וסגנית נשיא ארגון בני ברית ישראל. היא מנכ”לית עמותת “לקראת שבת” שמגייסת סלי מזון לכ- 200 משפחות בחיפה. בעמותה מתנדבים עוד הרבה מאוד מתנדבים בכל הגילאים. במהלך 40 שנים, סבתי עסקה בהוראה מתוך אהבה רבה לילדים. סבתי מאוד אוהבת לעשות דברים לרווחת הקהילה, להיות שם למענם, להיות למען הנזקקים הנצרכים. היא יזמה עם אחרים להקים עמותה שנקראת עמותת "לקראת שבת". העמותה דואגת לספק סלי מזון למשפחות נזקקות כל שבוע ולפני חגים. העמותה מתבססת על התנדבות של אנשים טובים ושיתוף פעולה מלא עם אגף הרווחה של עיריית חיפה.

סבתי הינה גם סגנית נשיא ארגון "בני ברית ישראל" ויושבת ראש מועצה אזורית "בני ברית חיפה". במסגרת זו הן מאמצות גנים במצוקה, מועדוניות מצוקה, מעונות נשים מוכות. היא גם חלק בצוות ההיגוי של "האגודה למלחמה בסרטן". היא ועמיתותיה מבשלות ארוחות צהריים חמות "בבית החם ברחוב חיים", כלומר מרכז חירום לבני נוער, בסיכון נטולי קורת גג או בכינויו האחר "סחל"ב" – "סיוע חירום לנוער במצוקה".

סבתי מרגישה שהנתינה על מגוון היבטיה מעשירה את חייה, היא מרגישה שלתת באהבה זה הייעוד בחייה והשליחות שלה. סבתי נהנית הנאה מרובה לאסוף חיוכים של ילדים קטנים, קורת רוח של אנשים שמזלם לא שפר במיוחד, נהנית לבוא לקראתם ופשוט לעזור, לסייע ולהיות שם למענם, "לעשות להם את היום", לעשות להם טוב בנשמה. הנתינה ואהבת הזולת עושה לה את הימים טובים יותר, יפים יותר ושווים יותר. לסבתי ערך המשפחה הוא ערך עליון, הדאגה, המסירות והאכפתיות לרווחת הקהילה מתחילה ומסתיימת במרחב האישי הקרוב במיוחד – במשפחה, בילדיה, בנכדיה ונובעת מתוכה וממעמקי ליבי.

ילדות

סבתי גדלה בחיפה, היא אהבה לטייל בוואדיות בכרמל, ללקט פרחים בין העצים. היא היתה ילדה מופנמת, ביישנית וצנועה. היא למדה בבית ספר אילנות ביסודי, בבית ספר תיכון ליאו בק ובמכללת גורדון הוראה. המקצועות האהובים על סבתי היו תנ"ך, דקדוק וספרות. כילדה היא אהבה לבשל, לטייל בבואדי, להפגש עם חברות ולקרוא ספרים. היא אהבה לשחק שבץ נא ומשחקי ריכוז. תחביביה היו פיסול, יצירה וקרמיקה. זיכרון ילדות שלה הינו שבמהלך טיול רגלי בוואדי פגשה בנחש ארסי ומיד ברחה מפחד. היא זוכרת את בת המצווה שלה כאשר כל ילדי כיתתה באו לבקרה בביתה והביעו אהבה ושמחה גדולה. מאכלים אהובים במיוחד על סבתי הינם אורז מתוק מבושל בשמנת ודובדבנים, עוגת וופלים עם אגוזים ושוקולד וקרם שניט.

תקופת הצבא

בצבא סבתי שירתה כמורה חיילת במחנה מרקוס לחיילים שלא רכשו השכלה יסודית. סבתי השלימה את הפערים שהיו להם. היא שירתה בצבא למעלה משנה עד שנישאה לסבי, נח שחר ז"ל, אשר שירת כמהנדס אלקטורינקה ואחראי על המעבדה בחיל אויר.

סבתי בצבא

כשסבתא הכירה את סבא

סבי וסבתי הכירו במועדון הסטונדטים בטכניון שבחיפה. סבא שלי, נח שחר, היה עתודאי אשר למד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. הם נישאו בשנת 25.8.1965 באולמי כרמל בחיפה. החתונה היתה מרגשת ויפה.

סבא וסבתא ביום נישואיהם

הזוית האישית

יהונתן: סבתי מאוד התרגשה בזמן כתיבת הסיפור, היא חשה גאווה גדולה בסיפור חייה, במורשת, במסורת ובמשפחה כולה. אני מאוד נהניתי לחקור על סבתי ולגלות דברים חדשים על משפחתי המורחבת. אני גאה בסבתי ובמורשת שהיא משאירה.