מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של חיים קרמר

נולדתי בשנת 1948 בגרמניה בעיר קאסל לאחר השואה ועלינו ארצה בשנת 49' ישירות לבית עולים בפרדס חנה ולאחר 3 שנים עברנו להדר יוסף.

גרנו, אני ואחותי בדירה צנועה, חדר וחצי והוריי היו לאחר השואה והמצב בבית היה בכי רע. הם יצאו לעבוד בעבודות קשות למחייה בכדי לפרנס את משפחתנו ועשו הכל בכדי שלא יחסר לנו דבר.

תמיד השתדלנו להיות צנועים ולא לבקש דבר בכדי לא להקשות עליהם ותמיד הייתה שמחה בביתנו. עד גיל 18 גרנו כל המשפחה בהדר יוסף ועם התגייסותי לצבא עברנו לגור ברמת גן.

התגייסתי לחיל הים ואת השירות הצבאי עשיתי על המשחתת אח"י יפו (אניית חיל הים). הייתי במלחמת ששת הימים ובאותה תקופה המצרים הטביעו את אח"י אילת. השתתפנו בחילוץ ניצולים ובחילוץ הגופות.

לא עבר הרבה זמן והצוללת דקר נעלמה ועזרנו בחיפושים לאיתורה. בנוסף יצאנו מנמל שבאיטליה לאתר את הצוללת דולפין ששטה לכיוון חיפה מעל פני המים. ולאחר השחרור שירתי 23 שנה במילואים בפלגת דבורים באזור הדרום. סיירנו לאורך כל חופי הדרום – שארם א שייח', ראס נצרני, א טור, וסיירנו סביב שדות הנפט של עלמה.

בחיי האזרחיים עבדתי בחברת יו אם איי עד לפרישתי לגמלאות וכיום אני מתנדב בבית החולים שניידר.

כיום אני אב לשני ילדים וחמישה נכדים.

הזוית האישית

סבא חיים קרמר מספר לנכדתו את סיפורו.