מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נישואים וזיכרונות של אנה ויצחק

בית הכנסת בברשד
בית הכנסת בברשד
זכרונות מהגטו של יצחק

פעם בדרך כלל אנשים לא הכירו אחד את השנייה כל כך הרבה זמן לפני החתונה לעומת היום.

בסיפור של אנה מסופר על שני אנשים צעירים שלא הכירו אחד את השנייה כל כך טוב ליפני חתונתם וזהו סיפורה:

כשאני פגשתי את יצחק אני הייתי בת 21 והוא היה בן 26. לא היכרנו אחד את השנייה כל כך הרבה זמן כשהוא הציע לי להתחתן איתו. בתור ילדה תמיד אמרו לי שאני צריכה להתחתן עם יהודי ומשום שיצחק היה יהודי הסכמתי להתחתן איתו למרות שלא הכרנו כל כך טוב.

הסיפור שאני רוצה לספר לכם התרחש יומיים אחרי החתונה.

בקישינב בשנת 1962 לא היו מקלחות בחימום מרכזי בכול בית, בכל דירה. ליצחק יש שער שומני. אחרי יומיים כבר ראיתי שהיה צורך דחוף לחפוף את ראשו. אני לקחתי קערה ומילאתי בה מים חמים וביקשתי ממנו להכניס את ראשו פנימה. פתאום, בפעם הראשונה בחיי, ראיתי גבר-בחור יפה, גבוה, חזק, בוכה כמו ילד קטן.

זה היה הזיכרון האחרון שלו מאימו שנפטרה ממחלת הכולרה בגטו, חודש לאחר שהכניסו אותם לגטו בעיירה ברשד. הוא היה בן 6.5 ונישאר רק עם אחותו הגדולה ממנו ב-5 שנים. הם נשארו שם לבד במשך שלוש שנים תוך כדי מלחמה על חייהם. יצחק סיפר לי הרבה פעמים על היותו בגטו.

בית הכנסת בברשד מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי

תמונה 1

סיפור אחד אני חייבת להעלות לכולם. בגטו אנשים דיברו הרבה על כך שבדרום אוקרינה, בים השחור מחכה לילדי הגטו ספינה גדולה כדי לאסוף אותם ולהעבירם לישראל.

יצחק ביחד עם אחותו מרה ברחו מהגטו, לקח להם חודשיים להגיע עד הים השחור, אבל הם היו כל כך עייפים, כל כך רעבים, בלי בגדים, בלי נעליים, בלי אמא ואבא. ומרה אמרה פתאם: "לא, אנחנו חוזרים". ולקח להם עוד חודש וחצי עד שחזרו לאותו גטו ברשד. אנשים שעדיין נשארו בחיים שאלו אותם בהלם: "למה חזרתם?" אבל מרה ויצחק רק בכו בלי סוף. אחר כך, אחרי המון זמן, התברר שאותה הספינה מלאת הילדים יצאה לכיוון ארץ ישראל, הופצצה וטבעה עם כל הילדים.

יצחק מחפש כל הזמן מידע על הספינה, ולא בטוח אם זה באמת קרה או שזו רק המצאה של אנשי הגטו, כדי להרגיע אותו ואת מרה, הוא היה בסך הכל בן 7.


הגטו של ברשד – בראשית ספטמבר 1941 סופחה ברשד לטרנסניסטריה שבשלטון רומניה. באותו חודש הוקם בעיר גטו. הגטו לא הוקף בגדר, אך היציאה ממנו נאסרה, ולעוברים על האיסור היה צפוי עונש מוות. בראש ועד הגטו הועמד השוחט אלי מרצ'ק (Marchak), שהיה פעיל בקהילה גם בימי השלטון הסובייטי, והוא ריכז סביבו עדה קטנה של חסידי ברצלב (Bratslav). בבניין של בית תפילה קטן פעלה מאפייה לצורכי תושבי הגטו.

מתוך: המכון הבין-לאומי לחקר השואה

מילון

ברשד
היא עיר קטנה במחוז ויניצה שבאוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. בראשית ספטמבר 1941 סופחה ברשד לטרנסניסטריה שבשלטון רומניה. באותו חודש הוקם בעיר גטו. הגטו לא הוקף בגדר, אך היציאה ממנו נאסרה, ולעוברים על האיסור היה צפוי עונש מוות.

ציטוטים

”בים השחור מחכה לילדי הגטו ספינה גדולה כדי לאסוף אותם ולהעבירם לישראל?“

הקשר הרב דורי