מאגר סיפורי מורשת

המחתרות

בעקבות פעולות המחתרות (אצ"ל ולח"י), לשלטונות הבריטיים נמאס משליטתם בארץ ישראל. המחתרות הציקו מאוד לבריטים בארץ, וחבריהן, פוצצו בין היתר אגף של מלון המלך דוד בירושלים ועשו פעולות תגמול על תליית חבריהם. באגף המלון שפוצץ נהרגו אנשים רבים מאוד והיחסים המעורערים במלא עם היישוב היהודי החריפו.

יום אחד אחרי שגמרתי להבריש שיניים רציתי להיכנס לחדר שלי ושמעתי מן רעש משונה של זכוכית נשברת, נכנסתי וראיתי שחדר קליע דרך הזכוכית של החלון ונעצר על הכרית שהייתה על המיטה שלי. התברר שהקליע היה של מכונת ירייה "טומי-גן" שנורה מגג בניין ג'נרלי בירושלים. האנגלים היו מאוד עצבניים מהפעולות של המחתרות וירו לכל עבר. אילו הייתי נכנסת לחדרי שנייה קודם הקליע היה קרוב לפגוע בי.

האנייה אקסודוס

האו"ם מינה ועדת חקירה לבדיקת העניינים בארץ ישראל ובינתיים הגיעו אוניות בלתי לגליות עם מעפילים שניצלו מהתופת הנאצית. שני חברי הועדה היו נוכחים בנמל חיפה כאשר החיילים הבריטים גרשו את האנייה על מפעיליה מחיפה חזרה לאירופה. חברי הועדה הושפעו מאוד מהמראה.

כ"ט בנובמבר תש"ז

כאשר האו"ם הצביע אם לבצע חלוקה של ארץ ישראל בין היהודים והערבים, אף אחד לא הלך לישון, בליל החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר. כולם חיכו לשמוע את ההחלטה של ועדת החלוקה של האו"ם.

האו"ם קיבל החלטה על חלוקת הארץ לשלושה חלקים: אזור יהודי, אזור ערבי ואזור ייחודי של בינאום העיר ירושלים. כאשר נודע ברדיו על תוצאות החלוקה יצא כל הישוב לרחובות, ואני זוכרת שרצנו לבנייני האומה בירושלים ורקדנו כל הלילה. אפילו העירו את כל הילדים והתינוקות ולקחו אותם יחד עם כולם.

מלחמת תש"ח

השמחה הייתה קצרה כי הכנופיות הערביות התחילו לפגוע ביישוב היהודי ותוך זמן קצר פלשו לארץ ישראל צבאות של שבע מדינות ערביות. הכנופיות הערביות חסמו את המעבר של שער ה"גיא" לירושלים ובכך הטילו מצור על העיר. הירדנים הפגיזו את העיר המערבית והיישוב גם סבל ממחסור במים, מזון ודלק בעקבות המצור. אני הייתי בת 14 ואת רוב זמני ביליתי במקלט מאולתר בתחתית הבית שבו גרנו, קטפנו חובזות בשדות ואמא שלי טיגנה קציצות "קווקר" (שיבולת שועל) לא ממש טעימות. רבים נהרגו בתורים שעמדנו בהם לקבל את הקצבת המים. הרבה אוכל לא היה לנו והשתעשענו – אנחנו הילדים – בהכנת תפריטים של המאכלים שאהבנו.

ההורים שלי שכבר היו מבוגרים מדי כדי להתגייס, אבל שרתו את היישוב בדרכים אחרות: אבי שמר ליד מחסום שתפקידו היה למנוע כניסת מכוניות תופת לשכונות יהודיות בירושלים ואמי התגייסה כטבחית באזורי ספר שם בישלו ארוחות עבור הלוחמים. היא ושכנה היו צריכות לעבור מספר רחובות כדי להגיע אל העמדות של החיילים והן היו בסכנה מתמדת להיפגע מהפגזים שנחתו עלינו מהיר העתיקה שהייתה בידי הערבים, ללא התראות מוקדמות. שיטת ההתקדמות שלהן הייתה בנויה על הסתתרות בתוך חדרי המדרגות של הבניינים כאשר שמעו את שריקת הפגז שעמד ליפול. לאחר נפילת הפגז הן יצאו לרחוב והמשיכו קדימה אל המטרה. כאשר שמעו שוב שריקת פגז, הן הסתתרו שוב וחוזר חלילה. אכן, הן היו ממש גיבורות!

הכרזת העצמאות

תוך כדי הלחימה החליט דוד בן גוריון ראש הסוכנות היהודית ומנהיגה של הישוב, להכריז על עצמאות מדינת ישראל בה' באייר תש"ח. הישוב היהודי התגבר על הצבאות הערבים וניצח במלחמת העצמאות.

הדרך לירושלים נפרצה, ומי שנוסע היום דרך שער הגיא לירושלים יכול לראות את המשוריינים שלנו השרופים – שנצבעו בינתיים – לצדי הדרך.

השירות הצבאי

ההזדמנות שלי לשרת את עם ישראל בצבא הגיעה כאשר התגייסתי לצה"ל בגיל 18. בתחילת השירות נשלחתי לשרת במכון לאבחנה פסיכוטכנית. שם בחנתי מתגייסים חדשים, ראיינתי אותם והמלצתי על שיבוצם באחת מיחידות הצבא. אהבתי מאוד את העבודה אך היה חסר לי קצת "אקשן", ולכן בחרתי ללכת לקורס קצינות. הקורס עצמו היה מאוד קשה; הפלוגה של הבנות- פלוגה ה' – נאלצה לבצע את כל האימונים שביצעו הבנים בפלוגות האחרות. אפילו קפצנו ממגדל לתוך ברזנט שפרסו עבורנו למטה. התנסינו במסעות קשים שבהם צעדנו עם כל החגור הצבאי עלינו והרובים כמובן בידינו. המשמעת הייתה מאוד קשה ואם מישהי הרגישה לא טוב באמצע המסדר אסור היה לה לצאת מהשורה. כמובן שהיו בנות שהתעלפו וסבלו נזקים גופניים.

לקראת סיום הקורס מיין אותי הצבא לתפקיד מדריכה בקורס קצינות. זאת לא הייתה בשורה טובה כי היה ברור שתפקיד של מ"כית בקורס קצינות כאילו מחייב – מבחינת הקושי – לעבור את הקורס מחדש. הפעלתי קשרים כדי להשתחרר מהתפקיד ששובצתי אליו וחזרתי לשרת במכון לאבחנה פסיכוטכנית. הייתי מפקדת חוליית המיון בלשכת הגיוס בחיפה, שהייתה מרחק של כמה פסיעות מביתי. היו לי חיים מעניינים ונוחים –פיצוי על הקושי הרב בקורס הקצינות.

בסיום הקורס התקיימה ועדת חקירה של הצבא לבדוק למה הקשו עלינו כל כך והמסקנות היו שהצבא צריך להרפות מעט.

 העשרה

טומי גאן: "M1 תומפסון הוא תת מקלע תוצרת ארצות הברית. הנשק, שהיה ידוע גם כטומי גאן או מכונת הכתיבה משיקגו היה אחד מכלי הנשק המפורסמים ביותר במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא שימש פושעים, שוטרים, חיילים, טרוריסטים ואנשי חוק ברחבי העולם משנות העשרים ועד שנות השישים."

תשע"ה