מאגר סיפורי מורשת

את עבודתי זו, אקדיש לאדם יקר ניצול שואה, בשם דב גנור (וגנר) ז"ל, יליד 1929, שהלך לעולמו השנה בתאריך 6/4/2020 ואעלה את סיפור הישרדותו בתקופת השואה, כילד בן 11 שנים, עלייתו לארץ ישראל וחייו בארץ.

הרקע לסיפור

עליית המפלגה הנאצית לשלטון עקב נסיבות מדיניות וחברתיות שנוצרו בגרמניה בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) ומלחמת העולם השנייה (1939-1945), הביאה ב -9 למרץ 1933, לעלייתו לשלטון של אדולף היטלר והוא החל בהשמדתם השיטתית והמאורגנת של למעלה מששה מיליון יהודים, בערי אירופה השונות, ע"פ תוכנית "הפתרון הסופי" באותה תקופה נושלו היהודים מנכסיהם והפכו לאזרחים סוג ב', מתוך מגמה לבודדם ולהוציאם ממעגל החיים הגרמני. מאות אלפים של יהודים פוטרו ממשרות ציבוריות, הורחקו מעבודה במערכת הרפואית, המשפטית וממשרות שונות שהחזיקו בהן. הגדילו לעשות מדענים ורופאים גרמניים, שנרתמו לביסוס התיאורטי של "תורת הגזע", המחלקת את המין האנושי לגזעים בסדר היררכי, כשהיהודים נמצאים בתחתית הסולם. יהודים רבים איבדו את חייהם, גל האנטישמיות הלך והחריף ובשנת 1939 ניתנה הפקודה לענוד את הטלאי הצהוב. התחושה היתה קשה מאוד. יהודים שהסתובבו ברחובות, חוו השפלות והיו מנודים. גרמנים רדפו יהודים, גזרו את זקניהם והעבידו אותם בפרך. ששה מיליון מבני עמנו הושמדו, עד לכניעת גרמניה לכוחות בנות הברית ב 10 לאוקטובר 1945. ויקיפדיה

סיפורו של דב גנור

בחורף שנת 1939, התגורר דב גנור ז"ל עם משפחתו: אביו, אמו ואחיו שהיה מוגבל גופנית, בעיירה בשם קוקובינה, בצפון מערב רומניה. יום אחד, בשעות הערב, פרצו חיילים גרמנים לביתו, וציוו על משפחתו לעזוב את ביתם, ולעלות על רכבת משא, שעמדה לא רחוק מהבית. ברכבת היו מאות יהודים, וכולם הובלו כעדר בהמות, לעיירה בשם אטאק, ומשם נלקחו לעיר בשם מוגלב. את כולם אכסנו בצריף רעוע, ללא חלונות. אנשים רבים נפטרו כתוצאה מתחלואה (מחלת הטיפוס, לדוגמא). במקום לא היה כמובן רופא.

ערב אחד גם אביו שלש דב נפטר, כשהוא בן שישים וחמש. האם ביקשה מבנה דב, ואחיו המוגבל פיזית, לקחת את האב, ולקבור אותו ביער הסמוך. ואכן בשעות הערב, הילדים לקחו את האב, חפרו בור בעומק של שלושים ס"מ וקברו את אביהם. הם כיסו אותו בטלית, ואז באדמה. השניים חזרו לצריף. כעבור מס' ימים, נורה האח לנגד עיניו של דב. הוא לא זכה לקבורה לעולם.

כאשר הגיע דב לגיל שש עשרה, הוא הופרד מאמו. דב נשאר במחנה, ובמאמצים רבים הוא הצליח לגלות שאמו שרדה ונמצאת בעיירה מוגלב.  הוא יצא לדרך לבדו ואכן מצא את אמו. שניהם גרו בצריף רעוע. האם היתה חלשה מאוד, ודב החל לעבוד בצחצוח נעליים. את כל מה שהרוויח, העביר לאמו כדי שיוכלו להתקיים.

באחד הימים, פגש דב חבר יהודי וזה סיפר לו, שבעיירה בשם דורנה, מתקיימת הכשרה של נוער יהודי, במטרה להעלות אותם לארץ. התנועה היא תנועת "הנוער העובד והלומד הציוני". דב הצטרף לתנועה, למד מעט עברית, וכעבור חודשיים, הודיעו לחניכים שבעוד מס' ימים, ייסעו ברכבת, כדי להתכונן לקראת העלייה לארץ.

באותו יום, דב חזר הביתה, סיפר לאמו את תוכנית הנסיעה, נפרד ממנה, לאחר בכי רב ועזב את הבית. אמו נותרה בודדה.

כעבור ארבעה חודשים מעזיבתו את הבית, עלה דב על אוניית מלחמה קנדית, ששמה הוסב ל"הגנה", אשר יצאה לדרכה לארץ ישראל. התלאות בדרך היו רבות. הים היה סוער, היה מחסור באוכל, פחד תמידי שמא הם יתגלו. לבסוף, כשהגיעה האנייה לנמל חיפה, נעצרו העולים ונכלאו במחנה מעצר עתלית.

דב וצעירים אחרים בני גילו, נכלאו למשך כשלושה חודשים. הם הצליחו לברוח משם, והתגייסו לפלמ"ח. לאחר תקופה קצרה של אימונים, נשלח דב לקריית ענבים, ולקח חלק פעיל בפעילות בגדוד הפורצים, שמפקדו היה דדו אלעזר, ומפקד החטיבה היה יצחק רבין.

לאחר שהפלמ"ח פורק, השתתף דב ב"מבצע חורב" הנקרא גם "מבצע עין". המבצע היה כנגד חיל המשלוח המצרי, בנגב ובמזרח סיני, במהלך שלביה האחרונים של מלחמת העצמאות. במבצע זה צה"ל הצליח לעקור את הצבא המצרי מארץ ישראל.

בשנת 1949, נודע לדב כי אמו עלתה לארץ ישראל, ומתגוררת בכפר חלסה (קריית שמונה של היום). הוא ניפגש עם אמו, והתגורר עמה מס' חודשים. משם הם עברו לעכו , גרו בה כשנה, ואז הגיעו להתגורר בנהריה.

בנהריה, דב פגש חבר בשם אברהם פופר, שהתגייס למשטרה. זה שיכנע אותו להתגייס גם כן. דב התגייס למשטרה. בהתחלה שימש נהג משאית שהוביל מים לנקודות משטרה בצפון, כגון סאסא, בירנית, ויערה.

בשנת 1953, נישא דב לאשתו לילי ונולדו להם שני ילדים. דב זכה בחייו לששה נכדים ונינה אחת.

בשנת 1955 סיים בהצטיינות קורס טירונות. בשנת 1957 סיים קורס קצינים.

תוך כדי שירותו במשטרה, למד דב ערבית (קרוא וכתוב). הוא פיקד על תחנת משטרת עכו, ובהמשך גם על תחנת נהריה, וכיהן כראש לשכת החקירות במרחב גליל.

בשנת 1984, פרש לגמלאות. למרות זאת, הוחזר לעבודה. זאת בעקבות רצח הנער דני כץ ז"ל. הוא עמד בראש צוות החקירה של הרצח. לאחר מאמצים רבים, הצוות שבראשותו, הצליח לפענח את הרצח המחריד.

במסגרת עבודתו, דב היה ידוע כאדם קפדן, עקבי ובעל ידע רב. היו לו הצלחות רבות בחקירות של אירועים.

דב נפטר בחודש אפריל של שנה זו. יהי זכרו ברוך.

הזווית האישית

אדוה – דב גנור ז"ל, היה חבר טוב של סבי. בחרתי לכתוב עליו, היות והבנתי מסבי, כי מדובר בסיפור חיים מרתק, של אדם שעבר קשיים בחייו, והצליח למרות הכל, לבנות משפחה וקריירה. עבודה זו מוקדשת לו. סיפורו האישי סופר מפי אשתו, שתיבדל לחיים ארוכים. ברצוני לציין , כי במהלך איסוף החומר וכתיבה על חייו של דב ז"ל, נחשפתי לזוועות תקופת השואה. הבנתי את ההתמודדות הבלתי אפשרית של דב כילד נרדף עד לעלייתו ארצה.