מאגר סיפורי מורשת

קצת על ילדותי בירושלים…

גרתי בתחילה ב"רחוב החבשים", שם זכינו לראות את קיסר אתיופיה נכנס לכנסייה האתיופית שלידנו ממולנו היה מגרש בו יכולנו לשחק עם הכלבים שתמיד היו לנו לאחר מכן עברנו לפרבר בשם בית הכרם שם גדלתי ולמדתי בשכונה זו בבית

הספר העממי והתיכון כאשר המורים שלנו היו ברמה גבוהה (למשל פרופסור ישעיהו לייבוביץ). מילדותי גדלתי בשכנות לערבים וכך חויתי את כל גלגולי היחסים אתם, עד היום.

סבא בילדותו

עם סיום השירות הצבאי התחלתי בלימודים, ובחרתי בהצעת אבי ברפואה, כאשר לדבריו יכולתי לבחור מתוך המקצועות המרובים הנלמדים ברפואה את האחד בו ארצה להשתלם, או להמשיך בלימודי הרפואה עד לסיומם. תוך שנות הלימודים עסקתי גם במחקר אולם לבסוף נשארתי ברפואה ממש, כלומר טיפול בחולים. בדיעבד הייתה זו בחירה מוצלחת, שלוותה בסיפוק רב.

בכל חיי המקצועיים היה עיקר עיסוקי במחלקות פנימיות. עם זאת, כבר אז היה מקובל שכל רופא, ובעיקר במקצוע רחב כמו רפואה פנימית, מתמחה במקצוע יותר צר מתוך כלל הפנימית, ובחרתי במחלות דרכי העיכול והכבד. תוספת זאת הוסיפה עבודה, אולם גם עניין רב. בגיל 47 מוניתי למנהל מחלקה פנימית בבית חולים בלינסון. המחלקה סונפה לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. המשמעות הייתה קבלת סטודנטים למחלקתי לצרכי הוראה, השתתפות בשורת ועדות של ביה"ס לרפואה, ומינוי אוניברסיטאי.

הצלחתי במשך הזמן לאסוף צוות רופאים מעולה. אויירת המחלקה, יחסי הצוות הטובים – רופאים ואחיות קרוב לודאי תרמה לאיכות הצוות. כך הגיעה המחלקה לרמה רפואית גבוהה, ויצאו ממנה מנהל בית חולים, רופאים מומחים למחלות דרכי העיכול, ומנהלי יחידות רפואיות.

נסיעותיי לחו"ל שלא לשם בילוי היו משני סוגים:

א. נשלחתי במשלחת רפואית ע"י משרד החוץ פעמיים לארצות באפריקה, קונגו ומלאוי (ניאסלנד) לסיוע בשירות רפואי. זו הייתה הזדמנות מדהימה לפגוש מחלות שמעולם לא ראינו בישראל.

ב. במסגרת שבתונים – חופשות לימוד בארצות חוץ אשר ממומנות ע"י האוניברסיטה, נסעתי פעמים חוזרות לתקופות ארוכות לאירופה ולארה"ב, מה שהרחיב את ידיעותיי וגרם לי להכניס שיטות עבודה חדשות למחלקתי.

ניסיוני מנעורי עם האוכלוסיה הערבית

מאז גירוש היהודים מהארץ על ידי הרומאים חיו בארץ הזו עמים שונים חמש מאות שנה היה השלטון בידי הטורקים ותושבי הארץ היו רובם ערבים. ביוזמתו של בינימין הרצל התארגנה התנועה הציונית שמטרתה להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל. הישוב הערבי בחלקו הגדול לא התנגד בהתחלה אך תוך זמן קצר החלו ערבים קיצונים להתנגד להתיישבות היהודית בכל האמצעים כולל אלימות. הבריטים ששלטו תקופה בארץ הקשו על ההתיישבות היהודית כולל עלייה מאירופה לאחר מלחמת העולם ה2. ב-1967 נכבש החלק הערבי שנותר ליד הירדן ומאז נעשים ניסיונות חוזרים להגיע איתם להסכם לשחרורם משליטתנו. אנחנו הסכמנו לחלוקה והערבים הבטיחו שהם יזרקו את כולנו לים ברגע שהבריטים הפסיקו לשלוט בארץ פלשו ערבים מכמה וכמה ארצות והמלחמה הייתה קשה כי היהודים היו במיעוט והיה להם פחות מדי נשק במשך המלחמה אנחנו קיבלנו בהסכמת הרוסים נשק רב מצ'כיה וכן הרבה נשק ומטוסים מאמריקה כמו כן באו הרבה יהודים והשתתפו כחיילים במלחמה לאחר המלחמה זו הארץ התפתחה בעזרת עלייה גדולה ופיתוח של כלכלה

ב – 1956 השתתפנו במלחמה נגד מצרים בגלל בקשתם של הצרפתים והבריטים שרצו להשתלט מחדש על תעלת סואץ.

ב -1967 החל שליט מצרים לאיים שהוא התנקם בנו בגלל מלחמת 1956 וכשהוא התכונן למלחמה ביחד עם סוריה אז אנחנו פתחנו מלחמה ע"י כל חייל האוויר המצרי ובסופה של מלחמה שנמשכה 6 ימים מצאנו את עצמנו שולטים על כל סיני, על הגדה המערבית ועל רמת הגולן.

ב – 1973 ביום כיפור פרצה מלחמה שהפתיעה את הממשלה שלנו שלא פירשו את הסימנים למלחמה מתקרבת והמלחמה עלתה בקורבנות רבים ופחד שהמדינה תושמד בסופו של דבר.

המצור בירושלים

ירושלים הייתה מבודדת משאר הארץ והגישה אליה הייתה דרך כביש אחד מכיוון שלא רצו שתושבי ירושלים יסבלו מרעב ומחוסר טיפול בנפגעי ההפגזות הקשות החוזרות ע"י כוחות ערביים שהקיפו את העיר נעשה מאמץ בלתי פוסק להגיע בשיירות שכללו מאות מכוניות שהכילו: מזון מים וחומרי רפואה. מכוניות רבות נפגעו וחיילים רבים נפצעו או נהרגו. מכיוון שהדרך האספקה ע"י השיירות סבלה מנזקים קשים נמצא לבסוף דרך חלופית שנקראה "דרך בורמה" אז אפשרויות האספקה לירושלים השתפרו מאוד. לציין שהמשוריינים שליוו את השיירות היו חייבים להחביא את הנשק שהיו זקוקים לו כדי להילחם בערבים כדי שהבריטים לא יחרימו אותו.

קישור למצגת באתר בי"ס "בין ההדרים"

הזוית האישית

המצגת שהכנו בתכנית הקשר הרב דורי