מאגר סיפורי מורשת

קוצ'ין וישראל

שמי רבקה אברהם, נולדתי ב-1950, בארנאולם במחוז קרלה בקוצ'ין שבהודו.

בקיץ 1954 הורי החליטו ביחד עם הרבה חברים שלהם ובני משפחה נוספים לעלות לארץ ישראל.

הגענו למרכז קליטה שנקרא 'שער עליה' שם למדו קצת עברית ועל החיים בארץ ישראל. הורי ביחד עם משפחות נוספות עברנו  ליישוב קבע במושב נבטים, בדרום הארץ, ביחד עם כל הקבוצה שעלתה מארנאולם. הגענו במשאית עם מזוודה גדולה ממתכת. המזוודה שימשה לנו כשולחן אוכל .

למדתי בבית הספר היסודי עד כיתה ה' בנבטים. מכיתה ו' עד י"ב הייתי בפנימיה ב'עיינות', בית הספר החקלאי בסקטור הדתי.

אחד הזיכרונות היפים שלי מהילדות הם ריחות התבלינים והפעילות הגדולה בבית לקראת החגים ובמיוחד לקראת חגי תשרי וחג הפסח.

ההכנות לקראת חגי תשרי החלו כחודש ימים לפני החג. אימי הייתה קונה בדים במגוון צבעים לתפירה.

ליום הכיפורים תפרו כיפה לבנה וחלק מהביגוד בלבן (חולצות, חצאיות).

לראש השנה תפרו כיפות לבנים, וחלק מהביגוד בצבע לבן ברקע, ועם טפטוף של צבעים אדום או כחול.

לסוכות כיפות  ובגדים בצבע צהוב וירוק.

לשמחה תורה כיפות ובגדים בשלל צבעים עם בד מבריק.

אמא הכינה גם חטיפים ודברי מתיקה מיוחדים, שידה – עוגיה מלוחה עגולה עם חור באמצע, קרקל – עוגיה מתוקה בצורה של מספר 8, קואילפאם – בצורה של גליל, חטיף פריך לא מתוק.

בחגי תשרי כל בני המשפחה לבשנו בגדים חגיגיים והלכנו לבית הכנסת, בערב החג ובבוקר,  עם הרבה שמחה, עם שקית של החטיפים שאמא לקחה איתה בשבילנו. אהבתי את האוירה בבית. מתגעגעת לשמוע את הניגונים של אבי והמטעמים שאימי הייתה מכינה.

ההכנות לקראת חג הפסח גם החלו כחודש לפני החג. החל  בצביעה של הקירות, הדלתות. נקיון יסודי בבית. היו מוציאים חלק מהרהיטים לחצר. היינו מספר ימים לפני החג אוכלים במחסן ששם אמא בישלה. האורז עבר מיון בבית, זוכרת שאני ואחותי היינו ממיינות האורז, מוציאים כל קליפה או דבר אחר שהיה. אמא הייתה טוחנת חלק מהאורז לקמח,  במכתש ועלי. מקמח האורז הכינה החביתיות  ופיסם – ממתק לקינוח שעשוי מכדורים של קמח אורז וקוקוס.

אמא טחנה כל התבלינים – כורכום, פלפל מתוק וחריף, כמון, כוסברה, בבית. ההכנות רבות, אמא  עשתה הכל באהבה.

היום, כשאני אמא וסבתא ל-10 נכדים, משתדלת מאוד לשמור על המסורת שקיבלתי מבית הוריי, עושה זאת באהבה גדולה עם תקווה שילדי גם יקבלו וישמרו המסורת הלאה.

חפץ משמעותי

זהו קמע שהורי קבלו עבורי, כשהייתי חולה בגיל 6, מרב גדול בירושלים. הקמע הזה הוא העתקה מכתב יד של הרב הגדול המקובל, רבי יהודה משה פתיה זצוק"ל.  אמי נתנה לי את הקמע מספר שנים לפני שנפטרה.

הזוית האישית

רבקה אברהם – כתיבת סיפור החיים ביחד עם נועה בשותפות עזר לי מאוד, ההקשבה שלה, ההצעות שלה היו מאוד מועילות. תודה לנועה. יישר כח! נעה זיסמן – למדתי לכבד מבוגרים ממני ולקבל אותם. למדתי על יהדות קוצ'ין.