מאגר סיפורי מורשת

קצת על עצמי

שמי הוא רחל ביטון, אני ממש אוהבת לאפות ולבשל. נולדתי בעיר דימנת שבמרוקו. כשעלינו לארץ הייתי בת שלוש, עלינו בספינה לישראל והגענו לבית שאן, שם קיבלנו בית בשנת 1955. לא הייתה לנו טלוויזיה וטלפון, היינו משחקים קלאס, חמש אבנים ומחבואים. היו לנו חיים טובים ושכנות טובה. כל הבתים היו פתוחים לכל השכנים, כל האנשים היו נחמדים ואני למדתי בבית הספר הדתי והיה לי טוב.

קצת על משפחתי

כשהייתי בת 17, הכרתי  את יעקב ביטון. אני כל הזמן נזכרת בימים הטובים, כשהיינו נפגשים כל המשפחה אצל אבא ואמא שלי, היינו כולנו מאוחדים, עם הנכדים, אחים, נינים ונינות. התחתנתי בגיל 18 וגרנו בחיפה. לאחר מכן נולדו לנו שלושה בנים, אחר כך שני נכדים. היינו מטיילים הרבה, למשל ביוון . היינו מטיילים בכל מיני מקומות יפים. שי בני אוהב מאוד חיות, היו לנו כלבים, ארנבים,  תרנגולות, צבים וברווזים, והכל בגינה אחת. כשהייתי ילדה גרנו בדירה של שני חדרים, שבעה ילדים אבא ואמא והיה ממש כיף. היו באים לבקר דודים, סבא וסבתא ולכולם היה מקום. שבוע לפני שאבי נפטר הבן שלי (יוסי) התחתן עם דורית, אמא של הנכדים שלי. במלחמת יום כיפור אח של סבא יעקב, נלחם במלחמה, הוא היה מפקד טנקים, הוא נפל במלחמת כיפור, והשאיר אחריו שלושה ילדים.

קצת על ילדותי

כשגרנו בבית שאן כשהייתי ילדה בת 9, היינו גרים ליד גן חיות, הייתה לנו גינה עם ירקות, היינו מטפסים על הר שלמה שהיה קרוב אלינו, היו הרבה עצים ונחשים. לפני כן כשהייתי בת 5 גרנו בחיפה, למדתי שם עד כיתה ב', אני זוכרת שביום העצמאות היו סוגרים את כל הרחובות בעיר, היה מצעד צבאי  כל הטנקים של צה"ל היו עוברים ברחובות העיר,היו מטוסים בשמים, שעשו כל מיני פעלולים- צורות של מגן דוד,  וגם התזמורת הצבאית עברה וכולם היו עומדים משני צידי הרחוב וצופים במצעד. בפורים היו עושים עדלידע ותהלוכה בשכונת הדר בחיפה עם כל מיני תחפושות, זה היה ממש יפה, המקום האהוב עלינו היה הים, היינו הולכים ברגל לשם, והיה ממש כיף, כל המשפחה הייתה שם.

אחרי גיל ההתבגרות

התחתנתי צעירה מאוד, הייתי בת 17 וחצי, כשהייתי בת 18 וחצי נולד לי הבן הבכור, אלי, ולאחר שנתיים וחצי נולד יוסי. כשהם נולדו לא הייתה מכונת כביסה, מחשבים, טיטולים, היו רק חיתולים שהיינו צריכים להרתיח אותם. גרתי בחדר אחד עם שירותים ומטבח, וכשגדלו ילדיי, התחלתי לעבוד במשק בית. אחר כך עברנו דירה לארלוזורוב 52, שם נולד לי עוד בן שי. אלי ויוסי למדו בבית ספר גאולה, ושי למד בלאו-בק. בתיכון, אלי ויוסי למדו בבוסמת, ואחר כך יוסי למד בטכניון להיות טכנאי חשמל, שי למד בתיכון אורט חנה סנש, גם הוא למד 13 שנה טכנאי תוכנה. שלושתם היו בצבא בחיל האוויר, אלי בנבטים, יוסי בחצור ושי בשדה דב. יוסי עבד באלביט, אלי מנהל סניף דואר, ושי מנהל פקחים ברכבת והוא גם לומד הנדסת תעשייה וניהול שנה שנייה. עכשיו אני עובדת במשרדים במובילים כרמיאל חוף שמן. אני מארחת כל יום שישי ובחגים, את הילדים, הנכדים, ודודים, אנו יושבים לאכול ארוחה, בשישי אנחנו עושים קידוש, בשבתות אנחנו הולכים לטייל, לים, לסחנה, בריכות וטבריה. אני ומישפחתי ממש אוהבים מקומות  עם מים.

סיפור על אבי

סבא שלי יוסף דהן , היה רב גדול שהיה מחתן ועשה ברית מילה. הוא נפטר בגיל 118 ונקבר בבית שאן, הוא היה סבא טוב, הוא היה אבא  של אמא שלי. אבא שלי חלה בנזק מוחי. לפני 22 שנים הוא קיבל את המחלה, יום אחד הוא פשוט קם מהמיטה ונפל, הוא היה עם כיסא גלגלים 7 שנים והיה בקומה חצי שנה.

חפץ מיוחד

החפץ הוא כד קטן שקיבלתי מהילדים שלי (אלי ויוסי) ליום האם. הם הלכו לקנות את זה לבד כשהם היו קטנים והוא אצלי כבר 36 שנים. התמונה שהבאתי הייתה בבר מצווה של אח שלי, עם יעקב ז"ל, זה היה לפני 42 שנים. אני ונכדתי, הבאנו את הכד בגלל ערכו, זמנו וגודלו. ערכו היה עם בני, זמנו היה לפני 36 שנים וגודלו היה קטן.

https://www.youtube.com/watch?v=Yee47L1t88w

הזוית האישית

מרגש היה לספר את הסיפור, להיזכר בכל הדברים ולהעביר אותם הלאה.