מאגר סיפורי מורשת

שמי ישראל אלטמן, סבא של גיא מבית הספר "גורדון" בחולון. נולדתי בסיביר, רוסיה, הוריי היו פליטים שברחו מהנאצים בפולין. עוד בשנת 45' בגמר המלחמה חזרנו לפולין. השלטונות לא אפשרו לאבי לחזור לביתו. נשלחנו למערב פולין לאזורים משוחררים מהגרמנים. רצינו לעלות לארץ, אך השלטונות הקומוניסטים לא אפשרו. בפולין, למדתי בבית ספר קתולי, בגלל שלא נותר מקום בבית ספר יהודי. כל שנות לימודי בפולין סבלתי מאנטישמיות ומאלימות קשה, גם מצד תלמידים וגם מצד המורים. אבל עם זאת, היו לי חברים טובים. הייתי בצופים והשתתפתי באגודות ספורט.

 

עליתי לישראל בשנת 57', וזאת התאפשר לנו לעלות בזכות העובדה שאחי היה בר גיוס לצבא. עם תלאות רבות והרבה שוחד לאנשי שלטון ההורים הצליחו לשחררו, ובשנת 59', עלינו לארץ בספינת הנוסעים "שלום". התגוררנו במעברה בירושלים, אחי התגייס לצה"ל, ואני הלכתי למוסד עליית הנוער "נעורים". מרגע ירידתנו מהספינה, חשנו מה זה חופש ועצמאות, וההרגשה הייתה נפלאה.

עם גמר לימודי, בגיל 15, הלכתי לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. אחרי שאחי השתחרר מהצבא, התגייסתי לצה"ל בשנת 63'. את שירותי עשיתי כאיש חימוש בחטיבת "הצנחנים". שירותי היה קשה אך מספק.

 

עם שחרורי מצה"ל בשנת 66', התחלתי לעבוד בתע"ש כחרת ומסגר מכני. עבדתי בייצור קני טנקים ותותחים. במאי 67', עם פרוץ מלחמת ששת הימים, שירתי בפלוגת סיור של חטיבת שריון. התחלנו בכיבוש לטרון, והמשכנו מזרחה וכבשנו את עטרות ואת שדה התעופה בקלנדיה. בפלוגה של 60 איש, נהרגו כ-3 ונפצעו כ-25 איש.

 

בשנת 70', בעיצומה של מלחמת ההתשה, נישאתי ליוכבד (אווה) סַנְדוֹבְסְקִי, ועזבתי את התעשייה הצבאית. באותה שנה, פתחתי בית חריטה למתכת, וגם, נולדה בתי הבכורה, אפרת.

 

באוקטובר 73', עם פרוץ מלחמת יום כיפור, פלוגתי עלתה לרמת הגולן. לחמנו בדרום רמת הגולן (חושניה) והמטרה הייתה לשחרר קונטרה. ב-12 באוקטובר נולדה בתי השנייה דנה. ראיתי אותה לראשונה רק אחרי חודש ימים. שוחררתי כעבור 8 חודשים. שירות המילואים הביא אותי לפשיטת רגל. בשנים הבאות, בעבודה קשה ובנחישות, הצלחתי להחזיר את כל החובות, ובשנת 77', אחרי הולדת בני ערן, חזרתי להיות עצמאי. שירתי ביחידת שדה במילואים עד שנת 93'. עברתי את מלחמת לבנון הראשונה והייתי בלבנון מספר פעמים. עד שנת 2011 עבדתי בבית מסחר שהקמתי והעברתי אותו לבני, ערן.

 

כיום, אני סבא מאושר לחמישה נכדים, מעיין, נועם, נטע, עופרי וגיא, הבכור והקרוב אלי ביותר, בגלל שיש לנו קשר יום יומי, וגורם לי הרבה נחת. הקמתי בית ומשפחה, עם יוכבד, וזה גרם לאושר רב להוריי, ותחושת ניצחון על הנאצים, שרצחו את כל הדור של המשפחה ושני הוריי נשארו בודדים, אך השאירו מאחוריהם שבט.