מאגר סיפורי מורשת

שמי לדיה אדמון. סיפורי עוסק בחיי בילדותי בישראל הצעירה.

משפחתי עלתה לארץ והתגוררה שנים מספר במעברה ליד ירושלים. אחרי מספר שנים בהיותנו במעברה, עברנו לגור בשכונה בירושלים – קריית יובל. בתקופה זו בשנות חיי, שהיו בשנות ה- 60, תחילתה של מדינתנו, אני זוכרת אירועים שריגשו אותי והם התרחשו באותן שנים כמו למשל אירועי מסתננים שנכנסו מירדן לארץ על מנת לבצע פיגועים. מביתי היינו רואים כיצד הצבא שלנו היה מאיר בפרוז'קטורים גדולים את ההרים שנצפו ממרפסת ביתנו.

בתחילת שנות ה- 60 פינו אותנו, תושבי המעברה, ושיכנו אותנו בשכונה שנקראת קריית יובל היום. בעבר נקראה השכונה בית מזמיל. זו הייתה שכונה חדשה אשר בה לא היו הרבה תושבים וברבות השנים גדלה שכונה זו, אליה הגיעו עולים רבים מארצות שונות כמו: מרוקו עיראק, פרס, רומניה, פולין ועוד.

משחקי ילדות בתקופת הצנע

בשנים אלו מדינת ישראל הייתה בתקופת הצנע. אנשים קיבלו הקצבה לקבלת אוכל על ידי תלושים שחילקה הממשלה. בבית, אימא בישלה אוכל ותמיד הייתה כמות מצומצמת של האוכל. אני זוכרת שבשכונה היה חלבן שהשאיר לנו בקבוק חלב בפתח הבית. הבקבוק היה עשוי מזכוכית. את הבקבוק הריק היינו מחזירים לעגלה שהייתה מצויה על מדרכה ברחוב. תושבי השכונה יכלו לקחת מהעגלה בקבוק חלב מלא והניחו את הבקבוק הריק בתוך מתקן בעגלה אשר בתוכו השאירו כסף לחלבן עבור בקבוק החלב.

חיי כילדה בשכונה, היו חיים שמחים ורגועים. כל ילדי השכונה שיחקו ברחוב המרכזי הסמוך לבניין ולרוב על הכביש שכמעט שלא עברו בו מכוניות. משחקי הרחוב היו מגוונים ושמחים כמו: קפיצה על חבל, צעדי ענק, מחבואים, תופסת, חמש אבנים, חמור קטן, מחניים ועוד משחקים רבים. עוד היה לנו משחק בו אספנו עטיפות של מסטיקים עליהן הופיעו שחקני קולנוע מפורסמים שחלקם כבר לא בחיים. המשחק היה מתקיים על הרצפה והיה עלינו לטפוח בעזרת כף היד על עטיפת המסטיק והיה עלינו להפוך אותה. היה לנו משחק נוסף בו אספנו תמונות של ירקות ופירות שהופיעו על גבי קופסאות שימורים. במשחק זה הייתה שאיפה לאסוף ולחשוף את התמונות השוות יותר כמו: אננס, תאנים, אפרסק ועוד.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר אלמוג במעלה אדומים, התש"ף, בהנחייתה של המורה המובילה מאיה כהן.