מאגר סיפורי מורשת

שמי נח אגם, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

אני רואה את רועי ונכדיי האחרים משחקים ב"מיינקראפט" ומשחקי מסך אחרים ונזכר בחיי השכונה והמשחקים שלנו.

מאוד אהבתי את השכונה והחברים. סמוך לחצר ביתי, על השביל, עמד לו פנס רחוב שהאיר את המרצפות תחתיו באור עמום וחם. שעות רבות "הגן" עלינו הפנס מפני החשכה, האריך את היום ואפשר לנו לשחק בביטחון.

כאשר התחלתי את לימודיי בכתות הגן ובית הספר, בדרכי אליהם, הלכתי בשבילי השכונה דרך משולש הרחובות (המכונה "המשולש") שהכיל שני עצי פיקוס ענקיים עליהם בנינו, חברי ואני, שלושה בתי עץ מרשימים ("המחנה") עם מדרגות עץ המובילות מעלה. ליד העצים הייתה בריכת דגי נוי להנאתנו. לפעמים הרחקנו לכת עד לשני המגדלים בשכונה. מגדל המים שעל גבעת מגדל המים, עליו טיפסנו מעלה בעשרות מדרגות עד למרפסת הגבוהה המשקיפה על השכונה. ומגדל השעון, המפורסם והיפה בישראל.

מדי בוקר היו מגיעים החלבן – כדי להחליף בקבוקי חלב ריקים במלאים, מוכר הביצים – עם עגלת תינוק ישנה בעלת גלגלים עקומים ומלאה בתבניות ביצים והיה מכריז בקול צרוד: "גברת ביצים" כדי להוסיף גוון קולי לשכונה. אחריו, בשעות הצהרים היה מוכר הסודה מכריז על סחורתו ולקראת הערב היה משלים את התזמורת מוכר הקרח (מקררים חשמליים, לא היו אז בנמצא). אחד השכנים היה מחנה את האופנוע החדש שלו ליד פנס הרחוב שכמובן הפריע לנו לשחק. התחלנו לנדנד לו עד שהיה מכניס את האופנוע אהוב נפשו לביתו במרכז הסלון.

חברי ואני בילינו במחנה שעות רבות של משחקי תופסת ומחבואים, סיפרנו סיפורים לרוב וטיפלנו בדגים שבבריכת הדגים. לפעמים אף ערכנו שם ארוחות אחר הצהרים עם כריכים שהבאנו מהבית ושתייה. ילדים רבים משכונות אחרות הגיעו לארח לנו חברה ואף למדו איך להכין "מחנה" משל עצמם. את רוב המשחקים, יצרנו אנו במו ידינו: "צויי" (מקל עף), "שבע אבנים", "הקפות" ועוד רבים.

"משחקי ילדים אינם סתם משחקים אלא העניין החשוב ביותר בשלב זה של החיים" (דה-מונטן).

בילינו בפרדסים ובחולות סביב לשכונה, בהם גדלו ענבי בר רבים. חיפשנו חרקים למיניהם ובעיקר מטבעות עתיקים שהיו קבורים בחולות אלו. משהתבגרנו מעט, התחלנו ללכת לים "לתפוס גלים" ולדוג דגים. שעות רבות היינו בים ומדי ערב הורינו המודאגים חיכו לנו באזור פנס הרחוב לשובנו. לאחר שסיימנו את הכנת שעורי הבית ולפני ארוחת הערב, לאור פנס הרחוב, התפנינו למשחקים נוספים: חמש אבנים, מחבואים, גוגואים, החלפת מפיות, גולות ומטבעות עתיקים שהיו בין האוספים של ילדי השכונה.

את קריאת הספרים והעיסוק באוסף הבולים עשיתי לקראת עלייתי למיטה לשנת הלילה. הספרים האהובים עלי היו ספרי הרפתקאות, למשל, "20,000 מייל מתחת למים" של הסופר ז'ול וורן ו"מהארץ לירח" שאף הפכו למציאות. ללכת לקולנוע ולראות סרטי טרזן ומערבונים הייתה ממש חוויה. הקולנוע, אולם ענק ומשופע לכיוון הבמה ושורות שורות של כסאות עץ חורקים. הקולנוע היה אחד ממרכזי חיינו ועלינו אליו לרגל בכל אפשרות שהיתה לנו. שורה 19 באולם הייתה השורה של הכיתה ושם נפגשנו מדי יום ג' בשבוע. לא תמיד היה בידינו כסף לקנות כרטיסים והיינו צריכים להשקיע מחשבה ויצירתיות כדי לזכות להיכנס.

לבית הספר הלכנו ברגל. בדרך, אתם בוודאי זוכרים, עברנו ב"משולש" ומנצלים מעט מהזמן לבחון אם הכל בסדר במחנה. בית הספר היה בנוי ממבנים חד קומתיים של הכיתות עם מסדרון צר וארוך המחבר ביניהן.

לפני תחילת הלימודים התייצבו כל תלמידי בית הספר במגרש המשחקים ששימש גם מגרש מסדרים. שרנו את התקווה, ביצענו מספר תרגילי ספורט ונכנסנו לכיתות. המקצועות האהובים עלי היו טבע, התעמלות ומלאכה. הכישורים והידע במלאכה עברו אלי בירושה מאבי (סבא רבא נחום) שאהב מאוד לעסוק בנגרות ולבנות הרבה מהדברים הנחוצים בבית. כאשר גדלתי, העביר לי אבי את ה"מקצוע" להקצעת עץ, אותו אהב מאוד. המקצוע משמש אותי עד היום לעבודות עץ ולזיכרון. אני מקווה, שגם נכדיי יגלו יום אחד את ההנאה בעבודת העץ.

כמו בפתגם "בכל ילד יש משהו מיוחד שאין אותו לאדם אחר".

באחד מסופי השבוע האחרונים, עברנו, רועי ואני, בין תחנות הילדות שהזכרתי. גן הילדים, בית הספר היסודי, המחנה, מגדל המים ובית הוריי ברחוב הוורדים. קולנוע רחל, לצערי, לא קיים כבר. אבא צביקה הצטרף אלינו ומול ביתם של סבתא רבתא וסבא רבא, פולה ונחום, סיפר איך בדרכו מבית הספר, נכנס "דרך המרפסת" לבקר אותם. הם תמיד שמחו מאוד להיות מופתעים ממנו כך. "איזה כיף היה לך" הגיב רועי.

הזוית האישית

סבא: נכון, מטבע ההבדלים הבין דוריים תיתכן זווית אישית שונה ואפילו מאוד. למשל, אני (סבא) חווה את הדברים כזיכרון רחוק מהעבר, כאשר רועי רואה את ההווה ואולי משווה אליו את עברי. התכנית הזו בפירוש יצרה ביני ובין רועי קירבה רבה יותר משהייתה קודם וזאת יכולתי לראות ולחוש ממבטו של רועי ועיניו שהוארו ברק כאשר שמע את סיפורי וניסה להבין איך ואיפה ילדותי מתחברת אליו ואל ילדותו שלו. ע"פ הציטוט: "משחקי ילדים אינם סתם משחקים אלא העניין החשוב ביותר בשלב זה של החיים" שאותו ודאי אתם זוכרים מהסיפור. איך באמת, הדברים שהיו החשובים בעיניי מתחברים לדברים החשובים היום לרועי.

רועי: התכנית קירבה אותי אל סבא. שמחתי לשמוע את סיפורו. הטיול שיצאנו אליו, תחנות הילדות של סבא – הכל היה מאוד מהנה. למדתי המון על סבא ועל ילדותו.