מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נוף ילדותי בכרכור

אני וסבתא שלי היקרה
תמונות של סבתא מהילדות בנוף כרכור
נוף ילדותי בכרכור

סיפור זיכרונות ילדות

נוף ילדותי בכרכור

הוריי עלו מפרס בשנת 1950 היישר למעברה בכרכור. כשנולדתי, בשנת 1957, הוריי עברו מהאוהלים לבית צמוד קרקע ברחוב סמטת אסתר. ילדותי בכרכור הייתה דלת אמצעים, אך מלאה בחום ואהבה.

אבי היה עובד כפיים ואימי עבדה קשה במטבח של חדר האוכל בבית הספר "ממלכתי כרכור", שדורין נכדתי לומדת בו כיום. זיכרון ילדותי חרוט בי עד היום כתלמידה בבית הספר ובסוף יום הייתי הולכת לעזור לאימי בכדי להקל עליה בעבודה.

אימי, גם עבדה בביתה של גברת האריס {מול הספרייה בכרכור} בית שנבנה מימי הבריטים, היינו מחכים לאימי תחת עץ התות עד שאמא סיימה לעבוד. כרכור, שלא כמו היום, הייתה מלאה בפרדסים, שדות של חרציות, ריחות של פרדסים, פרות, תרנגולות ועצי אקליפטוס. שיחקנו במרחבים בחבל, קלאס וגומי. עד שהתקינו לנו ביד לשילוב מתקנים – שמחנו מאוד!  היינו חוזרים שמחים ומאושרים הביתה.

לא היו הרבה אפשרויות בילוי, לא הייתה טלוויזיה ולא תחבורה סדירה לצאת מכרכור. אהבנו ללכת ברגל לקולנוע הראשון. לצערי, המועצה המקומית הרסה את מבנה הקולנוע בשנה האחרונה.

זיכרון ילדות נוסף מכביש דרך הבנים כשהייתי קטנה חליתי בשעלת. אמא שלי עטפה אותי בשמיכות ועצרה איש ועגלה שיקח אותנו לרופא, ד'ר אברהם. במהלך הדרך אני ואימי נפלנו מהסוס לכביש… עד היום שאני נוסעת בכביש זה עולים בי זיכרונות.

אימי הקנתה לנו תמיד את ערך הלמידה, אבי את ערך הכבוד והעבודה. מכיוון שהם עבדו בעבודות כפיים קשות מאוד, הם חסכו את כל כספם בכדי שכל ששת האחים ילמדו. כל המשפחה גרה בכרכור, כולל דור ההמשך אוהבים ונושמים את היישוב שגדלנו בו ומגדלים את צאצאינו בגאווה!

תמונה 1

קישור לקובץ הסיפור: הקשר הרב דורי

הזוית האישית

דורין סופר: אני מאוד נהניתי ללמוד את המורשת והעבר של סבתא בכרכור.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", הייתה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

ציטוטים

”"ואהבת לרעך כמוך"“

הקשר הרב דורי