מאגר סיפורי מורשת

סבא וסבתא שלי נולדו בהונגריה בשם אפריים ורוזה גרונפלד. הייתה להם מאפייה משפחתית, נולדו להם חמש בנות ובן והם התפזרו בארצות מזרח אירופה. הסבא נפטר בגיל 77 במיטתו בביתו וסבתא נהרגה במלחמת עולם השנייה ב-1945.

לאמא שלי קראו אילונה ולאבא קראו מיכאל בש. נולדו להם שלושה ילדים: יהודית, יעקב ואני, קטי.

אמא הייתה עקרת בית ולאבי היה מפעל ללבני גברים. נולדנו בהונגריה וגרנו בה עד השואה של יהודי הונגריה. אבי מיכאל נספה בשואה ולא ראינו אותו משנת 1942.

אמא ושלושתנו חזרנו אחרי המחנות לעיר דברצן שבהונגריה.

סיפור ילדותי

אני נולדתי בשנת 1933 עם עלייתו של היטלר לשלטון לכן באירופה מצבם של היהודים היה קשה מאוד וזה השפיע גם על ילדותי במידה רבה. למדתי בבית ספר יהודי עד כיתה ד' והיו לי חברות ששיחקתי איתם במחבואים, תופסת, קלאס ויצאנו לטיולים ולבריכת שחייה וליער שהיה בדברצן.

סיפור עלייה

יעקב אחי בן ה-16 עם קבוצה של ציונים התחיל את דרכו לישראל. בדרך התעכבו במחנות עקורים, לקחו אותם לקפריסין ומשם בשנת 1948 הגיעו לישראל. אני הצעירה ברחתי מהונגריה עם קבוצת עליית הנוער ועם עלייה ב' הגעתי לנמל חיפה בשנת 1949 לקיבוץ "כפר מנחם" ששם חצי יום עבדנו וחצי יום למדנו.

אמא קיבלה אישור יציאה בגלל שאחי ואני היינו כבר בארץ, אך לאחותי, יהודית לא אפשרו לעזוב את הונגריה ב- 1951 מפאת גילה, לכן אימי לקחה את תעודותיי וכך הצליחה להבריח אותה שהייתה 7 שנים גדולה ממני ובהצלחה הגיעו לישראל בדצמבר החורפי וכך התאחדה המשפחה בישראל.

7.7.49 – נולדתי מחדש

הגעתי לנמל חיפה באונייה בשם "עצמאות" במסגרת עליית הנוער, קבוצת "השומר הצעיר". הכל היה שונה וחדש: שפה, נוף, אקלים, אנשים וכו'…. קליטת הקבוצה הייתה בקיבוץ "כפר-מנחם" שם התחלנו בלימוד השפה העברית והעבודה הקיבוצית. קיבלנו שני מדריכים חברי הקיבוץ מצוינים ומסורים שדאגו לנו לכל.

כעבור שנתיים בשנת 1951 התגייסנו ל"נחל" איחדו אותנו עם קבוצות מאותה שכבה של חברי השומר הצעיר, ילידי הארץ מ: קריית חיים, רחובות ופתח-תקווה. הגיבוש עם הישראלים הצליח מאוד גם בצבא וגם בעלייה לקרקע להקמת קיבוץ חדש בנגב בשם "להב". שם נוצרו חברויות (חתונות).

אני במסגרת הצבא נשלחתי לקורס מכי"ם למרות היותי "עולה חדשה" עמדתי במשימה. תפקידי היה הדרכה בעמק הירדן ובסיום הצבא חזרתי לקיבוץ להב הצעיר ועבדתי כרועת צאן.

לימודי בסמינר הקיבוצים במגמת חינוך גופני

סיימתי בשנת 1959 והתחלתי לעבוד במקצוע כמורה להתעמלות ולא חזרתי לקיבוץ. בתל-אביב פגשתי את בעלי לעתיד, גרשון הנדלר שגם הוא עזב קיבוץ (נחל עוז).

בשנת 1960 התחתנו ונולדו לנו שני בנים, ניצן ורום.

התחלנו את חיינו בלי תמיכה ועזרה כספית מאף אחד. גרשון עבד כחשמלאי בח"ח ואני בתיכון "אוסטרובסקי" רעננה ובערבים נתתי שיעורי התעמלות לנשי הרצליה ורמת השרון. בכוחות עצמנו רכשנו בית דו משפחתי ברמת השרון ובעלי גרשון הוסיף וחידש את הבית הקטן שבו נולדו שני הבנים. הם סיימו את לימודיהם והתגייסו לצבא ומשם המשיכו לתואר א ו- ב באוניברסיטאות. אני ב-1988 סיימתי את עבודתי בתיכון, והמשכתי לעמל קבוצות מבוגרים במכון ספורט "איתנים" ובקאנטרי קלאב רמת השרון. ובנוסף במועדון גמלאים "ביתנו" ושם סיימתי את עבודתי ב2014 שאני בת 82.

הזוית האישית

סבתא שוש: נהנhתי להקדיש זמן איכות לנכדה, לשוחח ולבלות איתה בארבע עיניים. תמשיכי להיות יצירתית וסקרנית ועסוקה בדברים טובים ומועילים.

הנכדה ליר: התעניינתי לשמוע סיפורים מרתקים על עבר משפחתי ועל מאבק הקשיים שהם עברו בחיים, שמחתי לחלוק איתך את התכנית!