מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נהג המשאית של מושב חרות

סיפור תולדות חייו של סבא מרדכי מאירסון-מאור

סבא רבא שלי, סבא מרדכי מאירסון-מאור היה נהג המשאית של מושב חרות. הוא  נולד בגרמניה, בשנת 1911, בעיר רוסטוק . בשנת 1933 עלה לארץ והגיע ישר לקיבוץ רמת הכובש . בהתחלה הם לנו באוהלים ואחר כך בצריפים. סבתא וסבא רבא שלי הכירו בהכשרה בגרמניה, אבל סבא רבא מרדכי עלה לארץ לבד כיוון שסבתא יטי לא קיבלה סרטיפיקט (אישור לעלות לארץ ישראל). כשקיבלה את האישור עלתה לארץ עם חברותיה הטובות מהעיר לייפציג באונית המעפילים "ולוס".

סבא מרדכי הכין לסבתא יטי אוהל למגורים וכשהיא באה לקיבוץ הייתה המומה מכך. בשתי פינות האוהל הציבו שתי מיטות סוכנות ולידן העמידו שני פחים ועליהם מנורת נפט. סבא נתן לסבתא יטי פיג'מה ורודה וסיפר שכל החפצים שהביא מהבית נלקחו למחסן הקיבוץ.

ב-1934 סבא וסבתא התחתנו. ירח הדבש היה כמה שעות בכותל המערבי בירושלים.

הילדים בקיבוץ לא גרו עם ההורים אלא בבתי תינוקות ובתי ילדים לפי גילאים .ליטי היה מאוד קשה עם הרעיון הזה שלא היא תגדל את ילדיה. היא סבלה מאוד מכך וביקשה ממרדכי בעלה כמה וכמה פעמים לעזוב את הקיבוץ. ב-1948 החליטו מרדכי ויטי לעזוב את הקיבוץ ולעבור למושב חרות. סבתא יטי שכנעה את סבא לעבור לגור במושב חרות.

סבא מרדכי היה נהג המשאית של המושב וסבתא יטי עבדה בגן הילדים כעוזרת. בהמשך הייתה גננת. באחד הימים פנה מזכיר המושב (לבקוביץ) מרמתיים לסבא מרדכי לעבוד בתור נהג המשאית. בהתחלה היה קשה מאוד למרות שקיבלו את משפחת מאירסון בכבוד וברצון לעזור עד כמה שניתן .המשפחה החדשה במושב קיבלה בית ישן שהתנאים בו היו קשים. סבא מרדכי נהנה לנהוג על המשאית שקיבל ממושב חרות. הוא לימד את סבא יוסי נהיגה נכונה מהי. סבא קיבל הרבה פעמים תעודת נהג זהיר ממשטרת התנועה בכפר סבא. עד היום סבא יוסי נוהג בזהירות ובבטחה כפי שלמד מסבא מרדכי. באחת הנסיעות לתל אביב סבא מרדכי החנה את המשאית במקום אסור וקיבל דוח משוטר. סבא יוסי שהיה ילד צעיר מאוד התחיל לבכות והשוטר ויתר על הדוח . סבא יוסי אהב מאוד את המשאית וניקה אותה מידי יום ביומו. סבא יוסי הצטרף לסבא מרדכי בהרבה מאוד נסיעות במיוחד בלילות, מגיל מאוד צעיר. הוא אהב מאוד לנסוע איתו לעזור לו בכל תחומי הנהיגה, היה מנקה את המשאית ועוזר לו להעמיס ולפרק את התוצרת של חברי המושב. סבא רבא מרדכי נהג וסבא יוסי היה עוזרו הנאמן. סבא היה נהג חרוץ ונאמן, אהוב מאוד על האנשים במושב. הוא הסיע פועלים ואף הוביל את התוצרת החקלאית ברחבי הארץ. כמו כן היה מוביל חפצים אישיים מתל אביב לחברי המושב. בשבתות בקיץ היה מסיע את האנשים והילדים מהמושב לים. היו קונים כרטיסי נסיעה במזכירות. סבא יוסי מספר שהוא היה מסדר את הספסלים על המשאית ופורס את הברזנט על הגג של המשאית נגד השמש. הרבה פעמים סבתא יטי הייתה מצטרפת לנסיעות לתל אביב ובזמן שהיו מפרקים את הסחורה הם היו מטילים בחוף הים בתל אביב.

בשלישי בספטמבר שנת 1962 בשעות הבוקר נסע סבא רבא לקיבוץ נאות מרדכי בגליל כדי להביא למושב שקי אספסת, בחוזרו מהקיבוץ למושב חרות קרתה בעיה בבלמי הרכב העמוס ומרדכי לא היה יכול להתגבר על התקלה, הרכב קיבל תאוצה בירידה ולמרדכי לא הייתה ברירה והוא קפץ מהמדרגה של האוטו על אבן גדולה ונהרג. (המקרה הנורא קרה שבוע אחרי שמיכה התחתן (אח של סבא שלי יוסי). סבתא יטי הבינה שלמרות האסון הכבד היא חייבת לתפקד כרגיל כדי להקל על ילדיה ולהקטין כמה שאפשר את השפעת האסון. מידי שנה כל המשפחה מתאספת במקום התאונה בגליל. את המצבה הקימו מהשאריות של המשאית.

מילון

לינה משותפת
לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא.

ציטוטים

”סבתא יטי הבינה שהיא חייבת לתפקד כרגיל כדי להקל על ילדיה ולהקטין את השפעת האסון“

הקשר הרב דורי