מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מתן בסתר והכרת הטוב

יום הולדת 12 לליהי נכדתנו הבכורה
הורי חובקים את אחותי 1947
סבתא דליה כהן מספרת לנכדתה ליהי קניאס

זכיתי להיוולד בארץ ישראל בשנת 1955 בתל-אביב. הורי רפאל וסוזן אללוף, עלו לארץ מאיסטנבול שבתורכיה בשנת 1948 עם אחותי שהייתה אז בת שנה. כשהייתי בת ארבע הורי נפרדו וכעבור שנה, אמי, אחותי ואני עברנו להתגורר בבית אחותה של אמי ובעלה שהיו חשוכי ילדים, ביתם של הדודים דניאל ואסתר אלגזי. ביתם היה ביתנו ושם גרנו במשך חמש-עשרה שנים.

גדלתי בבית שהיה בו דגש על ערכים לנתינה ועזרה לזולת, למעשה חייתי לאורו של מעשה נאצל. דודתי עסקה בהתנדבות בארגון 'מתן בסתר של עולי תורכיה', באותם זמנים לא היו עמותות וארגוני רווחה כפי שאנו רואים היום. דודתי הייתה פעילה בגיוס כספים ומצרכים ובחלוקתם במהלך השנה יחד עם נשות הארגון. אנשים מעוטי יכולת שנסמכו גם על הקבצה החודשית שהוענקה להם על-ידי הארגון, פקדו את ביתנו מדי יום ביומו לקבלת הקצבה ובחגים הוענקו להם גם מצרכי מזון שישמשו אותם במהלך החג. בתקופות שקדמו לחגים העבודה הייתה רבה במיוחד, היה עליה לדאוג לאיסוף המוצרים, אריזתם ומסירתם ולכן נהגתי להתלוות אליהו לסייע במלאכה. אנשים שהגיעו לקבל את הקצבה או את סלי המזון בדרך כלל ביקשו להיכנס לשבת ולנוח. אלו תמיד זכו לכיבוד, לאוזן קשבת ולבגדים או חפצים באם היה דבר מה לתת.

ביתם של הדודים אלגזי היה בית עם הון תרבותי ובתקופה שבה לא הייתה טלויזיה נהגנו להאזין לחדשות ברדיו בשעות קבועות ובשלוש שפות – עברית, צרפתית וספאניולית (לאדינו). דודתי שקראה תמיד מגזינים בצרפתית נהגה לעדכן על הנעשה בעולם, על אקטואליה ועל בתי-המלוכה שעדיין התקיימו באותה עת. לצד חיי החברה של הדודים אלגזי, החיים בבית התנהלו על-פי לוח זמנים קבוע וכללים ברורים – דודי דניאל, שהיה חולה וכתוצאה ממחלתו התקשה בהליכה עד לכדי נכות, היה אדם ישר, ערכי ומוסרי, שומר מצוות וקפדן.

הדורים דניאל ואסתר אלגזי 1947

תמונה 1

אימא הייתה אישה חולה, ומחלתה הקשתה מאוד על תפקודה, יחד עם זאת היא ניחנה בכישרונות רבים. הודות ליכולותיה הגבוהות בתפירה וסריגה, וטעמה המשובח יצרה בגדי קוטור כמעט יש מאין, כשהתאפשר לה היא נהגה לרכוש חומרי גלם איכותיים ויקרים במחירים זולים בשל פגם כזה או אחר, ויצרה מהם תוצרת איכותית שאותה מכרה בקונסיגנציה לשתי חנויות שכונתיות – זה היה למקור פרנסתנו ביחד עם דמי המזונות שאבי שלח. אימא ידעה "לטוות זהב מקש" וכך פעלה בכל תחומי עשייתה, אם בבישול ואפייה, שירה וכדומה. היא הייתה אישה יצירתית ביותר ורבת כישרונות, במהותה הייתה לאמנית שלא זכתה להגשים את עצמה. למרות מצבה הקשה היא פעלה תמיד בהתמדה ובמסירות רבה כלפי אחותי וכלפי וניכר שהיינו כל עולמה. ספגתי מאמא הרבה ובכלל זה גם את המסירות היצירתיות וחריצות.

אבא היה אדם שהשמחה וחדוות החיים במהותו, אך באופן אירוני חייו היו רחוקים ממהות זו מרחק שנות אור, יתכן והיו אלה קשיי ההגירה יחד עם האכזבה שבניתוק ממשפחתו ובנותיו. למרבה הצער החיים הכניעו אותו בגיל צעיר והוא נפטר כשהוא בן 58, ועל מצבתו חקוק את המשפט: "האיש המדוכא בייסוריו". את אבא פגשתי לעיתים מאוד רחוקות – כשאימא הסכימה –הוא היה אדם חם, חביב ורגיש מאוד ועל-אף הזמן המועט ששהיתי במחיצתו הרגשתי שאהב אותנו מאוד. רק בבגרותי נודע לי שעקב ההגבלות של אמי על תכיפות מפגשיו עמי בשילוב עם הרגישות הרבה שהייתה בו, לא פעם היה מגיע בשעת בוקר מוקדמת וממתין לראותי מרחוק בעת שיצאתי לבית-הספר (אחותי הייתה כבר בוגרת ופגשה אותו בכוחות עצמה).

הזוגיות הבעייתית של הורי והבעיות שנלוו לה, מחלתה של אמי, המגורים בבית הדודים וקשיי ההגירה של דור ההורים, כל אלה גרמו לי להתבגר מוקדם מאוד. הבנתי שאף אחד לא אשם במצב הטרגי אליו נקלענו ושבסופו של יום כולנו משלמים את המחיר. נסיבות החיים האלה היו לי בבחינת בית-ספר לחיים.

למרות המורכבות והקושי שבחיים למדתי להיות אופטימית, חלמתי על הקמת משפחה מתוקנת משלי בעתיד ואכן זכיתי להגשים חלום זה, נשאתי לרפי ונולדו לנו שלושה ילדים מקסימים: יוסי, מירב ומשה. בהשכלתי הפכתי מורה לאופנה ומחנכת, במקביל תמיד חיפשתי ללמוד להתפתח ולהתקדם, וברוח הבית בו חייתי תמיד חיפשתי לעסוק גם בנתינה.

חשוב לי לזכור שלא הכל מובן מאליו, להיות תמיד בהכרת הטוב ולא לשכוח אף פעם את מי שקשה לו. פיתחתי יחס של אחריות יסודיות, חריצות ורצינות בכל מה שעשיתי ואני עושה בחיי. אני ממשילה את הישגי לגינה יפה ופורחת שאני תמיד עמלה לטפח ועל-כן נהנית מפירותיה.

אחותי בחג פורים

תמונה 2

הזוית האישית

סבתא דליה: ליהי נכדתי היקרה והבכורה, השתתפותנו בתכנית הקשר הרב דורי הייתה עבורי חוויה מיוחדת ומרגשת. זה לא ברור מאליו שזכיתי בנכדים מקסימים כשאת הבכורה מביניהם. איפשרת לי לספר לך על פיסות מחיי ואני תקווה שאלה יהיו להשראה לך ולדורות הבאים, שבדרך-כלל מחפשים שורשים להתחבר אליהם. למרות שאני מודעת לכל מעלותיך המפגש עם בגרותך, חוכמתך והרצון שלך לדעת ולהכיר היו לחוויה בלתי רגילה.

תודה לכל הלוקחים חלק בתכנית ובמיוחד למחנכת הכתה הני, שהובילה ברגישות ובסבלנות את המפגשים.

אוהבת, סבתא דליה

מילון

ארגוני חסד בישראל
ארגוני חסד הוא שם כולל לארגונים שפועלים למען מתן עזרה באופן וולונטרי, ממניעים א-פוליטיים, סוציולוגיים או מגדריים, לרוב מתוך אידאולוגיה של צדקה וגמילות חסדים. בישראל פועלים ארגונים התנדבותיים רבים הפועלים למען מטרות צדקה מגוונות: מתן אוכל לרעבים, איסוף צעצועים לילדים עניים, חלוקה של בגדים לנזקקים ועוד. חלק ניכר מהארגונים אינו נתמך על ידי הממשלה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”להיות תמיד בהכרת הטוב ולא לשכוח אף פעם את מי שקשה לו“

הקשר הרב דורי