מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של סבתי אלגרה הוא סיפורה של קהילה ספרדית, במקדוניה היוגוסלבית, שנקראה מונאסטיר. הסיפור מונצח ומתועד ביד ושם. היהודים  הגיעו למקדוניה בעקבות גירוש ספרד.

סבתי אלגרה פרדו לבית ארואסטי נולדה בשנת 1920 בעיירה מונאסטיר שבמקדוניה היוגוסלבית. סבי אהרון פרדו נולד בשנת 1908 באותה העיירה. בתקופת ילדותם סבי וסבתי השתייכו לתנועת הנוער "השומר הצעיר" שהייתה מאד פופולרית בקרב יהודי מקדוניה. ככל הנראה סבי וסבתי הלכו לבית ספר מקומי. הם למדו סרבית שהייתה השפה המדוברת במקדוניה וגם צרפתית כשפה שנייה.

 

היהודים שחיו במקדוניה שהיו ממוצא ספרדי דיברו בבית וביניהם בשפת הלאדינו שהיתה ספרדית עתיקה.

סבי וסבתי התחתנו בשנת 1942בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1943 נחתם הסכם בין גרמניה הנאצית לבולגרים באשר לגורל היהודים וגירושם ממקדוניה. באותו הזמן שהה סבי ביוון לרגל עסקיו. הגרמנים הטילו עוצר על הרובע היהודי במונאסטיר והודיעו ליהודים שיהיו מוכנים לנסיעה (לגירוש). היהודים הוצאו מבתיהם ורכושם נלקח מהם.

סבתי שהייתה במונאסטיר נלקחה עם היהודים למחנה מעצר שנקרא "מונפול" בעיר סקופייה . "מונפול" היה בית חרושת לטבק והגרמנים הפכו אותו למחנה מעבר. כל היהודים שהיו כלואים "במונפול" נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה והושמדו. 

הגרמנים שלחו את היהודים לפי רשימות לפי שם המשפחה, לפי סדר ה-abc. שם משפחתה של סבתי היה ארואסטי ולכן בני משפחתה נלקחו ראשונים למחנה ההשמדה. מזלה של סבתי היה שהיא הייתה כבר נשואה לסבי אהרון פרדו, ולכן לא נלקחה עם בני משפחתה ונשארה בימים הראשונים "במונפול".

בלילה חשוך אחד סבתי יצאה דרך פרצה בגדר של המחנה והצליחה לברוח. יחד איתה ברח ניקו פרדו שהיה אחיו של סבי. סבתי אלגרה הייתה אחת מ- 5 מבני קהילת מונאסטיר שהצליחו לברוח מהמחנה. ניקו וסבתי אלגרה שהו אצל קרובי משפחה בסקופייה, שהיו בעלי דרכון ספרדי (אותם יהודים ששוחררו מהמחנה).

 

משם יצאו סבתי אלגרה וניקו למסע תלאות והצליחו להגיע לגבול האלבני ,שם נכלאו על ידי האלבנים למשך חודשים. לאחר ששוחררו שהו שם עד סוף המלחמה. סבתי אלגרה נשארה שם כשהיא מחופשת למוסלמית ושם התחבאה כל תקופת המלחמה. מאלבניה היא ברחה בעזרת הפרטיזנים לאיטליה, ומשם בספינת מעפילים הגיעה לישראל בשנת 1946, בלי משפחתה שכולה הושמדה בשואה.

סבי אהרון ששהה ביוון לרגל עסקיו ברח מיוון למצריים ומשם הגיע לישראל בשנת 1943. לאורך כל התקופה הוא לא ידע מה עלה בגורלה של סבתי. רק בשנה האחרונה לפני עלייתה לארץ נוצר ביניהם קשר ונודע לו שהיא היחידה ממשפחתה שניצלה ושרדה. לסבי הייתה אחות בארץ ואח בצ'ילה, ובנוסף נצלו מהשואה עוד אח ואחות ממשפחתו, כך שהיו להם בארץ "מעט" משפחה ומכרים.

סבי חיכה לסבתי ודאג לה ,אחרי שלא ראה אותה שנים רבות, אבל המלחמה לא הפרידה ביניהם, והם הקימו ביתם בישראל. סיפורם של סבי וסבתי מתאר את הגשמת התקווה וכוחה של האהבה, לאחר תלאות השואה והמלחמה. סבי וסבתי גרו בתל אביב ברחוב מאז"ה נולדו להם 2 בנים. ביניהם אבי, והם זכו גם לנכדים. גם בארץ הם המשיכו לדבר ספרדית וזו הסיבה שאבי מדבר ספרדית באופן שוטף.

ביתם של סבי וסבתי היה תמיד מקום לעלייה לרגל של כל המשפחה ושל ניצולים. בבית נשמרה מסורת יהודית ותמיד הוגשו מאכלים מסורתיים מדור לדור.

 

ברשות משפחתנו נמצא צמיד של סבתי אלגרה "צמיד הדורות" שעבר מדור לדור, מאם לבת. הצמיד עתיק מאד ולפי ידיעתנו הועבר מגירוש ספרד ב-1492 עד היום. הצמיד עשוי מזהב טהור ועשוי מעבודת יד.