מאגר סיפורי מורשת

נורית נולדה בבגדאד שבעיראק בשנת 1939. כשהייתה בת עשר עלתה עם משפחתה ארצה.

בילדותה יצאה נורית לעבוד בגיל מאוד צעיר, והם בעיקר עבדו במעברות. נורית עבדה כבר מגיל 12 במשק בית בתל אביב והיא חזרה הביתה פעם בשבוע להוריה למעברה. היא רק עבדה ולא למדה בכלל.

חייה לא היו קלים. היא זוכרת במיוחד את חורף שנת 1950, היה אז קור עז ושיטפון בארץ וירד שלג, האוהלים התמוטטו מכובד השלג במעברות, הרכוש המועט נרטב. היא הייתה בתל אביב בעבודת משק הבית, מאד רצתה ביום שישי לחזור הביתה למושב עזריה כדי לעזור למשפחתה שסבלה.

היא זוכרת שבשנים אלו בצעירותה, היה נהוג לנסוע בטרמפים. זכור לה אירוע אחד. יום אחד מישהו לקחת אותה בטרמפ, והוא הוריד אותה בנקודה מסויימת בדרך והמשיך בדרכו. היא הלכה ברגל הביתה למושב, עזריה, בערב שבת עד למושב בו היא גרה.

בדרך עברה דרך בתים של ערבים, עד שהיא הגיעה למושב. היא זוכרת שהיא בכתה כל הדרך, מפני שהייתה רעבה, וירד גשם, ברקים ורעמים, והיא המשיכה ללכת  כשהכל היה מוצף במים. היא כבר הייתה מאוד קרובה לביתה, אך בגלל שהכל היה מוצף מים, נאלצה לעשות עיקוף גדול וללכת מסביב כי היא לא יכלה לעבור. היא לא ידעה מה לעשות? אז היא עשתה סיבוב והלכה דרך הבתים הערביים. היא הגיעה לדלתו של מזכיר המושב והיא דפקה בדלת ושהוא פתח לה היא נפלה והתעלפה. משפחתו נתנה לה מים, בגדים, אוכל ומיטה עד שהתאוששה.

הזוית האישית

הסיפור סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בחטיבת ביניים פינשטיין, בשנת 1921. המורה המובילה: פנינה מלמד.