מאגר סיפורי מורשת

שמי צבי, נולדתי בשנת 1946 בגרמניה בעיר גינסבורג במחנות עקורים שגרו בהם יהודים אחרי השואה. כנראה שהמחנות הוקמו לקראת ההתארגנות לעלייה לארץ על ידי פעילים של הפועל המזרחי. גרנו במחנות כמעט שנתיים. נולדתי במחנה ביום שבת לכן ברית המילה הייתה אמורה להיות גם היא ביום בשבת אבל לא היה מוהל במחנות והיה צריך לנסוע לעיר הגדולה כדי לערוך את ברית המילה. כך סיפרו לי הוריי.

כשהגיעה השעה לעלות לארץ, הפלגנו באונייה לנמל חיפה ומנמל חיפה הביאו אותנו למחנה עולים על יד חדרה שקראו לו מחנה ברנדס.

סבא מנדו, אבא שלי, שהיה אדם חרוץ, נסע לתל אביב למרכז הפועל המזרחי כדי שידאגו לו לעבודה. היינו חייבים להתפרנס. שם הציעו לו להיות שומר בלילה במקום שהיום נקרא מושב צפריה. לא רחוק משם, מעבר לפסי הרכבת, היה יישוב ערבי נטוש שקראו לו ספריא ושמה שיכנו משפחות שהגיעו לארץ, רובם ככולם היו ניצולי שואה. במקום הזה גרנו כארבע שנים עד שסיימו לבנות את מושב צפריה. במושב התעסוקה שלי הייתה בעיקר חקלאות וסבא מנדו וסבתא מלכה עבדו גם בחקלאות, פיטום אווזים, רפת קטנה שהיו בה 2 -3 פרות. לפעמים סבא הלך גם לעבוד בפרדס מהדרין עם סוס ועגלה שקיבל מהסוכנות.

אני למדתי בבית ספר במושב מכיתה א'-ו'. בית הספר היה למעשה אוסף של צריפים. בגיל שלוש-עשרה, כשהגעתי לגיל מצוות, חגגו לי את בר המצווה. עליתי לתורה בבית הכנסת המרכזי במושב, הפרשה שלי הייתה פרשת נוח וקראתי את ההפטרה רוני עקרה ועניה סוערה. את חגיגת הבר מצווה עצמה היה קשה לעשות כי בתקופה הזאת הייתה מחלת הפה והטלפיים לפרות, ובכל משק היו רפת ופרות חולות. אבל בכל זאת ערכנו את מסיבת בר המצווה בחצר הבית במושב וזאת לאחר שהייתה הקפדה רבה בכניסה למושב. בשלב זה לאחר מסיבות הבת מצווה לבנות והבר מצווה לבנים, התפזרו בני הנוער למוסדות חינוך שונים.

החיים במושב היו מאוד מיוחדים, כל התושבים במושב היו ניצולי שואה. הנוער והילדים היו כולם ילדים שנולדו לאחר השואה. בתחילת המגורים במושב לא היה עדיין חשמל והשתמשו בפתיליות. לא היו כבישים ונסעו בעגלות בדרכים לא סלולות. המשפחות גדלו והמשפחה שלנו מנתה את סבא מנדו (מנחם), סבתא מלכה, ושבעה ילדים.

לאחר שנים בהן האחים והאחיות התחתנו וסבא נפטר, נסענו עם סבתא מלכה לסיור שורשים. היינו במקום מגוריה של סבתא ובמקום מגוריו של סבא לפני השואה. ראינו את אורח החיים במקום כבו מעט לא השתנו ולא התקדמו במהלך השנים. לשמחתנו הרבה בארצנו היקרה אנו רואים התפתחות ושגשוג בכל שנה ושנה, הוקמו יישובים, נבנו הרים, ובימים אלו שאנו עומדים לקראת חג העצמאות, ויום ירושלים שבה הורחבו גבולות המדינה וירושלים עיר הנצח אוחדה והושלמה, אנו מעידים לגדולה וצמיחתה.

לפני 25 שנה כיהנתי כראש המועצה הדתית בעיר הרצליה, לאחר מכן הייתי סגן ראש העיר של ראש העיר האחד והמיוחד מר אלי לנדאו ז"ל וכיום אני חבר מועצת העיר.

לחצו על הקישור: תוכלו לראות עוד דברים מעניינים עלי באלבום הדיגיטלי

הזוית האישית

צבי: היה לי תענוג גדול לעבוד עם נכדתי החכמה שגורמת לי אושר והנאה תמידיים. טליה התעניינה מאוד בעבר המשפחתי על אף גילה הצעיר וגרמה לי לחזור לזכרונות עבר ולחיים המיוחדים שהיו לי מיום שעלינו ארצה עד לימינו אנו.

טליה: היה לי כיף לעבוד עם סבא ולבלות איתו זמן איכות בשמיעת העבר שלא ידעתי עליו, והכל קרה בזכות התכנית.