מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1950 הגיעו לארץ סבתא שושנה וסבא יהודה שלמה לאחר תלאות רבות במסע ממושך מתימן.

סבא וסבתא שהיו בני דודים נישאו בגיל צעיר בעקבות גזרת היתומים. בנישואיהם, סבא היה בן 13 וסבתא בת 11.

בשנת 1949 קיבלו היהודים שבתימן בשורה שיש אישור לעלות לארץ. תוך זמן קצר התארגנו למסע. המסע  החל בהליכה ממושכת מכפר אלאפיוש לעיר תעז. בתעז שהו קרוב לחצי שנה.במהלך שהייתם בתעז פרצה מגפה שהפילה חללים רבים. במהלך המגפה הגיע סיוע רפואי מישראל. סבתא שחלתה הייתה חסרת הכרה במשך חודש וניצלה בזכות סיוע זה.

מתעז נסעו לעדן בסיוע של נהגים ערבים במשאיות. הערבים נסעו בכוונה בדרכים מטלטלות כדי שישלמו להם עוד כדי שיפסיקו. בעדן שהו קרוב לחצי שנה. לאחר חצי שנה הוטסו לארץ ונחתו בלוד. הירידה מהמטוס על אדמת הקודש לוותה בהתרגשות רבה וכריעה ונשיקות לאדמה.

עם הגעתם הופנו למחנה עולים עין שמר.כשהגיעו למחנה הגדיל סבא יהודה את גילו כדי להתגייס לצבא. סבא יהודה התגייס לחטיבת גבעתי לשירות סדיר. סבא השתתף במבצע "קדש". במהלך אחת מפעולות התגמול של הלגיון הירדני נהרגו מספר רב של חיילים מהמחלקה של סבא. בפעולה זו סבא נפצע בידו. פציעה זו הגבילה את יכולתו לשוב לעבודה בחקלאות ואז הוכר כנכה צה"ל והשתלב בעבודה במכון וייצמן.

סבא נהג להזכיר אירוע זה בהרבה הודיה להשם, מאחר ובשלב זה עדיין לא היו לסבא וסבתא ילדים. סבא נהג לומר שלולא הנס שנעשה לא הייתה נבנית המשפחה – השבט.  במחנה עין שמר שהו כשנה ולאחר מכן עברו למעברת גן יבנה, שם שהו 3 שנים. במהלך השהייה במעברה בגן יבנה סבא היה בצבא וסבתא שהתה רוב הזמן במעברה בגפה.

תקופת המעברה הייתה קשה מאד מבחינת פגעי הטבע. סבתא נהגה לספר שמספר פעמים האוהל היה עף. בנוסף הייתה מצוקה כלכלית קשה. עם סיום תקופת המעברה עברו לבית הקבע שלהם שכלל: חדר שינה מטבחון וחצר גדולה.

בחצר היו: שירותי שדה ומקלחון, דיר שבו היו חולבים עיזים מדי בוקר ולול. בשנת 1957 נולדתי, נחום, להורי שושנה ויהודה וכשנה אחרי אחותי הבכורה, כרמלה. סבא וסבתא שהיו ילדים יחידים וכן בני דודים, משפחה מצומצמת, לאחר כל התלאות זכו להקים שבט של שבעה ילדים ו – 36 נכדים ונינים לרוב.

הזוית האישית

סבא נחום בן שלמה משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומספר לנכדו אופיר את סיפורה של המשפחה.