מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"מתימן דרך מצרים שכונת כרם התימנים ועד רמת אביב"

אברהם ריעני ונכדתו נועה
אברהם ריעני בצעירותו
נולדתי בתל-אביב בבית חולים הדסה ביולי 1936.
אתחיל מסבי וסבתי, ההורים של אבי.
שם סבי: יחיא ריעני ושם סבתי: לולו ריעני. שניהם נולדו בתימן בעיר הבירה צנעא.
יחיא ריעני

יחיא ריעני
לולו ריעני

לולו ריעני

בגלל פרעות של קבוצות בוזזים ערבים שבאו מחצי האי ערב שרצחו יהודים, החליטו כל משפחת ריעני המונים עשרות ילדים, לעבור לעיר דמאר. זו עיר מסחר ותעשייה. בדמאר חיו חיים שלווים שגשגו בעבודה, בנו כמה בתי כנסת. היה רחוב על שם משפחת ריעני. משפחת סבי הבוגרים מנו עשרה אחים ואחיות והם החליטו להגיע ארצה לישראל. רק סבי החליט לעבור עם סבתי לקהיר שבמצרים. הסיבה שסבי החליט לעבור לקהיר מכיוון שסבי היה בעל מלאכה ומסחר ידוע ומצטיין, ובקהיר היה חוסר בבעלי מקצוע כמוהו והחליט לנסות את מזלו ואכן הצליח. בזמנו שלט בקהיר המלך פואד והוא אהב את היהודים. סבי מצא חן בעיניו והוא ביצע את כל עבודות הזהב והכסף שבארמון. ברבות הימים נולדו לסבי וסבתי שתי בנות ובן ,אבי משה אחיותיו בכורה וציונה. סבי היה בקהיר כ-30 שנה. אבי גדל ולמד בבית ספר אליאנס בקהיר, למד צרפתית וערבית, ועברית למד מספר התנ"ך והתורה. כמובן סבי היה אדם דתי שומר מצוות, ובקיא בתורה, גמרה, משנה, יוסף קארו, ועוד.

אבי נישא לאימי בגיל 20 ואימי הייתה בת שלוש עשרה וחצי, (למדה עדיין בבית הספר), שמות הורי משה ואהובה ריעני לוי. כמובן שהורי נישאו בשידוך.
אני עם ההורים ואחת מהבנות

אני עם ההורים ואחת מהבנות
לדאבוני סבי החליט בשנת 1934 של המאה הקודמת לא לעלות ארצה, לארץ ישראל כיוון שהיו שמועות שבארץ היו פרעות נגד היהודים וכנראה הוא חשש. לכן החליט להגר ולהשתקע בארצות הברית של אמריקה והורי החליטו לעלות ארצה בשנת 1934. אנוכי נולדתי בתל-אביב בבית חולים הדסה ביולי 1936.
המצב היה מבחינה הכלכלית קשה מאוד, וגם היו כנופיות של ערבים שבזזו, שדדו, ורצחו יהודים.
אבי היה בין מקימי גן מאיר הידוע בתל-אביב. ברבות הימים הפכנו למשפחה מרובת ילדים 10 נפשות.
סיימתי בית ספר עממי וידעתי שלא אוכל להמשיך ללמוד כיוון שהייתי צריך לעזור לפרנסת המשפחה.
בשנת 1948 פרצה מלחמת העצמאות וכשאני בן 12 שנים עבדתי במוסך חצי יום ועזרתי בפרנסת המשפחה לאבי. כשסיימתי את לימודי בבית-ספר עממי המשכתי לעבוד יום שלם במוסך ובערב שלוש פעמים בשבוע למדתי בבית-ספר תיכון מקצועי מקס-פיין בתל-אביב.
במאי 1954 התגייסתי לצה"ל. לחטיבת גבעתי הלוחמת  והמפוארת עברתי טירונות קשה ומפרכת אבל תמיד הייתי ואיתי גם חברי לחטיבה במצב רוח מרומם ובגאווה שאנו משרתים בצה"ל. לאחר הטירונות עברתי קורס, (מכי"ם), מפקדי כיתות את הקורס עברתי בשטח ברפיליה שכיום, מודיעין מכבים רעות ממוקמות בשטח זה. במשך השנתיים וחצי ששירתי הספקתי להדריך כמה קורסי מכ"ים ולהשתתף בכמה פעולות של הצבא ובמלחמת קדש, (סיני). השתחררתי ב-31 לדצמבר 1956.גויסתי למילואים ביחידת סיור של חטיבה שישים השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ובמלחמת ההתשה שלאחר מלחמת ששת הימים שוחררתי ממילואים בגיל 48, בדרגת סמל מחלקה, ברוך השם! בריא ושלם!
הגשר על תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים

הגשר על תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים
נישאתי ב-1958 נולדו לי שש בנות ליאורה, דורית, אלונה, דנה, מיכל וטל, וכולן שירתו בצבא שירות מלא בהוראה, סעד, וביחידה קרבית.
עבדתי כעצמאי במוסך. בנותי נישאו, יש לי שמונה נכדים ונכדות ארבעה נכדים וארבע נכדות, (בינתיים).כיום אני בן 77 ממשיך לעבוד ופעיל מאוד. נהנה מאוד עם נכדיי ונכדותיי.

מילון

פרעות
כנופיות של ערבים מיפו התנפלו על בתיהם של היהודים רצחו, שדדו ובזזו את רכושם.

ציטוטים

”בשביל להצליח צריך להקשיב, לעזור, להיות בטוח בעצמך ולהיות חרוץ. סוף מעשה במחשבה תחילה"“

הקשר הרב דורי