מאגר סיפורי מורשת

 לפני המלחמה: 

נולדה במינסק שברוסיה הלבנה. להורים פרומה וישראל דוידסון, משפחה חמה ואוהבת. בבית חגגנו את כל החגים היהודיים. 

בזמן המלחמה:

בסופו של דבר, כמעט כל יהודי מינסק נכנסו לגטו. בגטו היום תנאים נוראיים: קור, רעב והרבה מחלות. רחל נהגה לצאת מגדרות הגטו בחשאיות ולהעביר אוכל למשפחתה. באחד הימים, הגיע אייכמן לביקור בגטו ולכן תכננו פוגרום גדול רחל הייתה בתור למוות ולפתע קיבלה אומץ ונגשה לאחד החיילים ואמרה לו שיש לה זהב, אם הוא ישחרר אותה, היא תתן לו את הזהב.

החייל הסכים וסבתא הביאה לו את שרשרת הצלב העשויה זהב שאמה נתנה לה. החייל הסתיר אותה בבור באחד המחסנים של החיילים. הוא הציל אותה. לאחר זמן מה בגטו, עברה משפחתה של סבתי לפרטיזנים ושם אחרי מספר חודשים, הודיעו להם על שחרורם.

החתונה:

התחתנו ב-1.9.1959 בעיר מינסק שברוסיה הלבנה. החתונה נמשכה 3 ימים.

הערב הראשון:

היו מעט מאוד אנשים מפני שפחדנו כי באותה תקופה היו אנטי דתיים במיוחד ליהדות. היות שהיינו סטודנטים לרפואה היינו מקבלים עונש כבד שהוא סילוק מהלימודים. לכן, נזהרנו מאוד וסגרנו את התריסים בבית והיינו שקטים מאוד יחד עם זאת התבצעה בבית חתונה יהודית.

את החופה העמיד סבי מאיר מטריק שהיה רב באותה תקופה והוא גם חיתן אותנו כמובן. בנוסף, סבי כתב לנו את הכתובה ברגעים קשים בחייו (הוא היה חולה מאוד).הכתובה מאוד חשובה לי והיא אצלי בבית עד היום. כמו כן בחופה היו כליי זמרים שניגנו על כינור.

לאחר החופה הייתה ארוחה חגיגית. הערב היה מרגש ונחרט בלבי לכל החיים.

הערב השני:

הערב השני של החתונה היה כמה ימים אחרי הערב הראשון. היה המון אוכל טעים, אותו בישלה אמא עם כל נשות המשפחה והייתה מוזיקה טובה שהתלוותה לשמחה ולריקודים. הערב הסתיים בשעות הקטנות של הלילה. הוא היה מאוד כיפי וגם את הערב הזה לא אשכח לעולם. הוא היה פחות צנוע ואליו היו מוזמנים בערך 200 אנשים, רובם היו סטודנטים וחברים.

הערב השלישי:

הערב השלישי היה הגדול מכולם. בו היו בערך 300 אנשים – בני משפחה, ידידים, חברים ממקומות עבודה, שכנים ועוד ועוד…בערב הזה היה בדומה לערב השני מסיבה גדולה עם מוזיקה וריקודים שנמשכה גם כן עד השעות הקטנות שבלילה. נהניתי בערב הזה מאוד! אני וזליג בעלי הגענו לארץ עם בתנו הראשונה מירה.

בארץ:

ב-1963 החלטנו להרחיב את המשפחה וכך נולדה בתנו השנייה דורית. גרנו ביישוב עומר שסמוך לבאר שבע. בארץ עסקה ברפואה. רחל התמחתה ברפואת משפחה ועבדה בבית החולים סורוקה כסטאז'רית ולאחר מכן בקופת חולים כללית בבאר שבע ולאחר שנים הפכה למנהלת המרפאה המחוזית המקצועית בבאר-שבע. רחל ניהלה את המרפאה עד ליציאתה לגימלאות. 

תחילה גרו בארץ ביישוב עומר. עם הזמן גדלו הבנות, התחתנו ונולדו להם ילדים. ובשנת 2005 עברה עם בעלה זליג להתגורר בקדרון שם גרות שתי הבנות דורית ומירה.