מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר כהן, בתם של כרמלה ומערבי עשוש. נולדתי בשנת 1949 בתוניסיה בעיר תוניס. אבא שלי היה חייט והיו לו הרבה לקוחות. אימא שלי  הייתה שותפה בעסק של אבי והיא בעיקר סרגה בגדים. גרנו בבית מול הים, הבית היה גדול ומרווח. הוריי התפרנסו מאוד יפה.

עליתי ארצה בשנת 1954 בגיל חמש. הגענו באוניה לחיפה וגרנו שם במשך שנה ואז הוריי החליטו לעבור למושב שלווה בדרום. רק אח של אבא שלי החליט להישאר בחיפה. כאשר הגענו למושב לא היה שם כלום, היינו צריכים להתחיל את החיים מההתחלה וללמוד את השפה מבראשית. הוריי גידלו אותי ואת שבעת האחים שלי במושב שלווה. למדתי בבית הספר אבן שמואל.

עבדתי בפרדס של פירות הדר. מנהל העבודה שלי היה, שמעון כהן, שאתו התחתנתי בשנת 1964, כשהייתי בת 17. עברנו לגור במושב נועם ואת בתי הבכורה ילדתי בגיל 18. את חמשת הילדים הראשונים גידלנו בבית קטן, עם שני חדרי שינה וללא סלון. רק כשנולד הילד השישי עברנו לבית מרווח. מאז ועד היום אנו גרים במושב נועם.

חוויית העלייה לארץ:

כאשר הייתי בת חמש הוריי החליטו להגר לארץ ישראל מכיוון שרצו לחיות עם יהודים בארץ הקודש וגם ללמוד את השפה. עלינו באוניה, הוריי וארבעת אחיי, ובארץ נולדו שלושת אחיי הקטנים. כאשר הגענו לארץ ישראל העבירו אותנו לחיפה. גרנו שם במשך שנה, אבל אני לא יודעת להרחיב על המקום בו גרנו, מכיוון שהייתי מאוד קטנה ואין לי ממש זיכרונות מאותה תקופה. אח של סבא שלי החליט להישאר בחיפה והוריי החליטו לעבור למושב שלווה.

אבא שלי רצה מאוד לעסוק בחקלאות. אימא שלי חיכתה כל כך להגיע לארץ והייתה בטוחה שהחיים כאן יהיו טובים אבל כשהגענו ארצה היא ראתה רק חול ובוץ, והמושב נראה שממה. ההסתגלות של אמי הייתה קצת קשה, היא בכתה ונכנסה להיסטריה ואמרה "חבל שלא נשארנו לגור בתוניס שם היה לנו בית והייתה לנו פרנסה טובה ופה אין לנו כלום, אפילו לא מיטות לישון בהם". אמנם לקח לאימא שלי זמן להתאקלם לסביבה החדשה אבל היא הבינה, שהרבה יותר טוב לחיות עם יהודים בארץ ישראל למרות העוני והתנאים הקשים, מאשר לחיות בגולה. לעומתה, אבא שלי התאקלם די מהר בארץ, הוא התחבר להרבה אנשים במושב ומאוד אהב את המקצוע החדש, הוא הפסיק לעסוק בחייטות והחל להיות חקלאי. הוא אהב לעבד את האדמה ולגדל ירקות. בהמשך גם הייתה לנו חממת פרחים וגם רפת.

בשנים מאוחרות יותר, אבא שלי החליף מקצוע ועסק במסחר. הייתה לנו חנות תבלינים וכלי בית. למדתי עד כיתה ז', כי אבא שלי רצה שאעזור לו בעבודות השונות. הצטערתי מאוד שכך אבא שלי החליט, אבל גם מאוד נהניתי לעבוד עם אבא. למרות שסיימתי את הלימודים בגיל מאוד צעיר, תמיד אהבתי לקרוא. קראתי עיתונים, ספרים והרבה רומנים. מבחינתי הקריאה הייתה גם למידה וגם הנאה מהסיפורים.

הזוית האישית

היה לי מאוד כיף ללמוד על סבתא שלי עוד דברים שלא ידעתי, ובנוסף למדתי גם על ההורים של סבתא שלי שלא ראיתי אותם גם לא בילדות, ולכן לשמוע עליהם סיפורים היה מאוד מעניין .