מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משפחת פרוינד בכרכור מימיה הראשונים

מלון, קפה, מסעדה - פרוינד
אירוע סיום תכנית הקשר הרב-דורי בבית הספר
כרכור בראשית ימיה

בשנת 1925 הגיע משפחת פרוינד לכרכור.

המושבה כרכור נוסדה בשנת 1913. בראשית ימיה נשענה המושבה על שלוש "זרועות". האחת: אנשי "אחוזת לונדון" – ילדי רוסיה אשר רכשו כאן קרקעות וקיוו להקים את ביתם. השנייה: "מושב כרכור" – בן עשר המשפחות. כל המשפחה קיבלה חלקת אדמה ועליה רפת ושני סוסים כדי לעבד את הקרקע. השלישית: "שכונת הפועלים" – אדמות אשר נרכשו ממשפחת שלזינגר בחלק הדרומי של כרכור.

בתחילה לא זרמו היחסים בין שלושת ה"זרועות" על מי מנוחות. אך מכורח חיי היום יום, נמצאו הדרכים והנתיבים לפשר ולתאם עמדות בין כל מרכיבי כרכור הקטנה. בעל כורחם למדו כולם, לחיות יחדיו. גן הילדים וביה"ס שבא בעקבותיו היו חממה מאחדת ומלכדת לילדי כל הפלגים והוריהם. ענייני החקלאות וההגנה תרמו אף הם לגיבוש.

עדינה פרוינד מספרת: "כשהגענו לכרכור הייתי כבת שנתיים וחצי. לכן זיכרונותיי מהימים הראשונים שלי כאן הם מועטים. אני יודעת, שכאשר הגענו לכאן היו בכרכור רק שתי משפחות. אנחנו היינו המשפחה השלישית. בהתחלה גרנו בבית קטן, שבנייתו טרם הושלמה, ושבו לא היו מרצפות אלא אדמה. הבית היה כפי הנראה בסמוך למקום שבו הוקמה מאוחר יותר שכונת "קבצנסק" (שכונת הפועלים). בסמוך להגעתנו, התחלנו לבנות את הצריף בשטח שלנו – ברחוב הפועלים (כיום רחוב המושב).

באותה התקופה התארחנו בביתם של משה ופאני בדש. משה היה מבני משפחת בדש, שהגיעו לכרכור עם 'אחוזת לונדון'. אך מהר מאוד אבא לקח סוס ועגלה ויצא אל חדרה (העיר הקרובה) על מנת לקנות מצרכים כדי להתחיל לדאוג לחיים שלנו. כשהצריף היה מוכן, עברנו להתגורר בו. אני ושני האחים שלי בחדר אחד (מאוחר יותר סגרו עבורי את מרפסת הצריף, וכך היה לי חדר משלי). בחדר נוסף ישנו אימא ואבא. בצריף לא היו מים זורמים. בהתחלה התרחצנו בגיגית בתוך הבית. בית השימוש היה בחוץ. זה היה מבנה עם ספסל ופתח, וכל תקופה היו מעבירים אותו למקום אחר ועל המקום הקודם היו מפזרים סיד, לחיטוי".

תמונה 1

פרטים נוספים על התמונה בבלוג מקום שמור

קושי נוסף היה הצורך במציאת מקור פרנסה עבור המשפחה. בנוסף לפרדס שנטעו בשטחם, אשר עובד ע"י קבלן נטיעות ותחזוקה, משפחת פרוינד פתחה בצריף שלה מסעדה.

עדינה: "אברהם לזובסקי היה מביא פועלים מחדרה לכרכור, שיעבדו בנטיעת פרדסים. הוא פנה אל אמי בבקשה: לפועלים יש איפה לישון, אבל הם צריכים אחרי יום העבודה לאכול משהו מבושל". הוא שאל את אמי האם תהיה מוכנה לבשל. אמי הייתה בשלנית והוא כנראה ידע זאת. וכך פתחנו את המסעדה. אמי, שמשפחתה הייתה מהונגריה, בישלה בסגנון הונגרי. תושבי כרכור אהבו את האוכל שלה, שהיה חריף ומתובל. זה היה חדש לפועלים ולכל מי שאכל, כי הם היו רגילים לבישול 'פולני'. בצריף שבו גרנו, הוקצה חדר גדול למסעדה. בבוקר, המסעדה הייתה ריקה. בצהריים כבר היו מגיעים אנשים. לאחר סיום ארוחת הצהרים שכבו הורי תמיד לנוח. גם אנחנו, הילדים, התרגלנו לשכב בזמן הזה במיטה. לא ישנו, אבל נחנו. כשאבא היה קם ממנוחת הצהרים הוא היה מתחיל לארגן את המסעדה לקראת ארוחת הערב. בערב היו מגיעים הפועלים, כשסיימו את יום העבודה, כדי לאכול ארוחה חמה. פעם בחודש, אבא היה נוסע לת"א וקונה את כל המצרכים הבסיסיים, שלא מתקלקלים. פירות הם קנו מהערבים וכן תוצרת טרייה, כמו ביצים. מאוחר יותר קנינו את כל אלה מחברי 'מושב כרכור'.

המסעדה היתה כשרה. בשר כבר היה בכרכור, אותו קנינו מהקצבים שגרו במושבה. את הלחם היינו קונים מהאופה שגר בחדרה ואשר הביא את הלחם מהמאפיה לכרכור בכל יום. כאשר ירד גשם הלחם היה נרטב וכדי שניתן יהיה לפרוס ולאכול אותו היינו מייבשים את הלחם – כל הכיכר, על הפתילייה. בשנת 1929 האופה עבר לכרכור והקים בה מאפייה שסיפקה לחם לתושבי כרכור ולכל יישובי הסביבה".

זיכרון ילדות נוסף של עדינה, הוא ה"קולנוע" שבצריף: "בשנות השלושים המוקדמות היו מקרינים אצלנו בצריף סרטים. זה היה למעשה ה'קולנוע' הראשון בכרכור. היו תולים סדין במסעדה ומישהו עמד והקרין את הסרט. תושבי כרכור היו מגיעים ונהנים. בשלב מאוחר יותר בנה האופה, בסמוך למאפיה שלו, את קולנוע 'אוריין' שבו הוקרנו סרטים והתקיימו הצגות תיאטרון."

בשנת 1935 בנתה משפחת פרוינד את "הבית הגדול" – מבנה בטון בן שתי קומות, במקום הצריף ששימש אותם קודם לכן. במבנה זה פתחו, בנוסף למסעדה גם את "מלון פרוינד" – הראשון והיחיד בכרכור. במלון כבר היו שירותים ומים זורמים. הקומה העליונה היתה מיועדת למגורי המשפחה והקומה התחתונה למסעדה ולמלון.

תמונה 2

עדינה מספרת: "אבי נסע לת"א והזמין את כל הריהוט עבור המלון והמסעדה. כשהכל היה מוכן הוא שכר משאית כדי להביא את הריהוט הביתה. בדרך, בטול כרם, זרקו סיגריה בוערת על המשאית וכל תכולתה נשרפה. ביטוח כמובן לא היה ואבא היה צריך לנסוע שוב ולהזמין הכל מהתחלה."

עדינה מספרת: "המסעדה הצליחה כי הפועלים שעבדו בכרכור, שלא היו נשואים, היו צריכים לאכול. וכך גם אורחי המלון. היה בו פנסיון לדיירים קבועים, למשל, המורה למוסיקה, שהיה מגיע לכרכור ללמד מוסיקה ונשאר שבוע שלם ללון וכן חדרים לאורחים מזדמנים."

בשנת 1937 הגיעו לכרכור הבריטים, אשר הקימו באזור מחנות לחיילים. יותר מ- 40,000 חיילים חיו כאן במשך שש שנים, מילאו את הרחובות והיוו מקור חשוב לפרנסת התושבים.

עדינה מספרת: "הבריטים היו מגיעים למסעדה בשעות ערב, כשהיו חופשיים. במסעדה היה פטיפון עם תקליטים. האנגלים היו רוקדים באולם של המסעדה".

והיתה גם הגלידה – משאת נפשם של תושבי כרכור, ילדים ומבוגרים כאחד. "בהתחלה אמי ייצרה גלידה בעצמה ומכרה אותה. כאשר היה צורך בכמות גדולה יותר של גלידה התחלנו לרכוש אותה ממפעל "מחובר" בת"א. ההורים היו מזמינים את הגלידה בבוקר, באמצעות הדואר, ולפנות ערב האוטובוס של 'אגד' היה מביא את הגלידה בתוך מיכלים עם קרח. אצלנו במסעדה היה מקרר חשמלי לאחסון הגלידה. ילדי כרכור היו מקבלים דמי כיס ובאים לקנות כדור גלידה בגביע."

בשנת 1929 התחילה עדינה בלימודיה בכיתה א' בבית הספר של כרכור (כיום ביה"ס ממלכתי קהילתי כרכור). כשנפתח ביה"ס, היו בו תלמידים מעטים בלבד. לכן רוכזו כולם יחד לכיתת לימוד אחת ב"בית האחוזה 2". רק בשנת 1932 הקים ועד המושבה צריף לביה"ס "ממלכתי – קהילתי – כרכור". בשל מיעוט התלמידים תלמידי כיתות א'-ו' למדו כולם באותו חדר, אשר חולקו לקבוצות לימוד. את ביה"ס סיימה עדינה בכיתה ח'. לא היה כסף ללימודים בבי"ס תיכון.

עדינה מספרת: "בגיל הנעורים, לא היה לי הרבה זמן פנוי. עזרתי, בבית, בניקיון חדרי המלון ובחורף, עבדתי בקטיף ובאריזת פרי הדר, לטובת פרנסת המשפחה".

בני משפחת פרוינד היו חלק חשוב בנוף ראשית ימיה של כרכור ותרמו תרומה נכבדה לתרבות הפנאי במושבה הצעירה, ממנה נהנו עד מאוד תושבי המקום כמו גם אורחים מזדמנים וחיילי הצבא הבריטי. פועלם ותולדותיהם תועדו בספרים שנכתבו על תולדות כרכור, ביניהם "אחוזת א' לונדון" (1968) ו"כרכור מחצבתי" (2004), בבלוג האינטרנטי מקום שמור וכן בכתבות בעיתונות המקומית.

נכון לכתיבת מילים אלו (2017) בית משפחת פרוינד עדיין עומד על תלו ברחוב המושב בכרכור ומשמש כיום לפעילות של 'ויצו'.

הזוית האישית

עדינה קוטנר מספרת את סיפורה המרתק של משפחה, מראשוני המתיישבים בכרכור

מילון

שכונת "קבצנסק"
שכונת הפועלים בכרכור בראשית ימיה

ציטוטים

”כאשר הגענו לכאן היו בכרכור רק שתי משפחות. אנחנו היינו המשפחה השלישית“

הקשר הרב דורי