מאגר סיפורי מורשת

סבא מרדכי נולד במרץ 1937. זה היה עוד בטרם הוקמה (נולדה) מדינת ישראל. בתקופה הזו ארץ ישראל נשלטה ע"י המנדט הבריטי שמונה ע"י חבר הלאומים ברוח הצהרת בלפור, לפיה, בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי. ב-29 בנובמבר 1947 התקבלה החלטה באו"ם אודות חלוקת ארץ ישראל. ההחלטה קבעה שבארץ ישראל תוקמנה שתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית.

בשנת 1947 חיילי ההגנה החלו לדרוש מהבריטים לעזוב את הארץ ובמקביל פעלו שתי מחתרות – אצ"ל ולחי – בפעולות מלחמתיות כנגד הבריטים על מנת לזרז את יציאתם מהארץ. מדינות ערב הפציצו אתרים בירושלים ובמקומות אחרים בארץ. ההגנה, לח"י ואצ"ל לחמו גם הם נגד הערבים שביקשו לכבוש את ירושלים ולהשתלט על אתרים אחרים מהארץ. כאמור, סבא מרדכי נולד בירושלים בשכונת ימין משה מונטיפיורי, בבית שנמצא 50 מטר מטחנת הרוח. השכונה נבנתה ע"י הברון משה מונטיפיורי ונקראה על שמו. בתחילת שנת 1948 יחידות מאורגנות של ערבים הסיעו מכוניות תופת עם טונות של חומרי נפץ בשערי ימין משה על מנת לכבוש אותה ולא צלחו. בעת הזו נאלצו כל תושבי השכונה, כולל משפחתנו, לעזוב את השכונה; משפחתנו הועברה לגור באזור רוממה שבירושלים, לשכונה בשם "ליפתא", בבתים של ערביים שנטשו.

בעת הזו המצב הכלכלי בירושלים היה קשה כי היו עיכובים באספקת מוצרי מחיה – זו הייתה תקופת ה"צנע". לצורכי קיום בסיסי חולקו לתושבים תלושים לקניית המצרכים למחיה. בהגיע סבא לגיל גיוס, גויס לחטיבת גולני. במלחמת יום כיפור 1973 גויס לשירות מילואים ושירת בשארם-א-שייח. במלחמת ששת הימים 1967 סבא גויס לשירות מילואים, הוא השתתף בהגנה על ירושלים בעמדה שבמעבר מנדלבוים, אל מול עמדות מבוצרות של הירדנים, והירדנים נסוגו.

בדצמבר 1967 נשא את סבתא לאה לאישה ולהם נולדו אימי רנת והבן ירון.

במהלך השנים סבא עבד 20 שנה בטבע, 20 שנה בחברת ראדא, ו- 5 שנים ב- I.B.M.

סבא מרדכי בחר להציג תמונה מיום הנישואין שלו עם סבתא לאה ז"ל. מאחר שסבתא לאה נפטרה זמן רב לפני שנולדתי, מזה כבר 19 שנה, הוא מצא לנכון לאפשר לי, וכמובן גם לאחיותיי, להכיר את סבתא לפחות בתמונה. הם הכירו בעבודה בה עבדו בחברת "טבע", ונישאו בדצמבר 1967.

משפחת פירירה על דורותיה

מקור השם: בפורטוגזית: עץ האגס.

בשנת 1492 היהודים נמלטו מספרד מאימת האינקוויזיציה לפורטוגל. היהודים שחיו בספרד מיאנו להתנצר והיה בידם להתנצר או לעזוב את ספרד. הספרדים החלו לרדוף את היהודים ובכך גרמו להם לנוס לפורטוגל או למדינות אחרות. במנוסתם חששו היהודים ששמות משפחתם יסגירו אותם ויעונה להם רע, על כן, נטשו את שמות משפחתם והחליפום בשמות של עצי פרי, שדות, כגון פירירה – עץ האגס, גרינפלד -שדה ירוק. וכו'.

בתחילה השם פירירה נרשם עם 2 יודים ובהמשך נראה השמטה של יוד או שני יודים.

התפתחות הדורות למשפחת פירירה

אברהם פירירה ידוע לנו מזה שבנו משה כותב על אביו אברהם שהיה רב ומגדולי רבני שראיי (עיר ביגוסלביה). לא ידוע על עליתו לארץ.

דור 1 משה היה בן רבי אברהם פירירה, עלה לארץ בכוונה להשתקע בה, ובחר להתיישב בחברון זה היה בשנת תקפ"ג 16.09.1822. משה לקח חלק פעיל בכל צרכי העדה. למשה נולד בן וקרא לו בשם אברהם.

דור 2 אברהם נשא לאישה את מלכה בארץ להם נולדו שני בנים שם האחד משה, והשני אהרון.

דור 3 משה מבין השניים הוא הממשיך בשרשרת הדורות שלנו. היה תושב טראבניק בושנא ושליח ציבור בקהילות הרבה והצעיד הרבה תלמידים בלימוד התורה. בשנת תרל"ט 28.09.1878 עלה לארץ הקודש עם בנו מרדכי והתיישב בירושלים. אולם, על האח אהרון אוסיף פרטים לגבי התפתחות של גזע משפחתי נוסף. אהרון פירירה נולד בירושלים בשנת 1912 לאב אברהם ולאם מלכה. היה חבר הנהלת ה"קואופרטיב המקשר", וישב גם ליד ההגה. נישא לאסתר ולהם נולדו שני בנים אברהם, וויקטור. אהרון היה בין  המבוגרים שבלח"י כינויו בלח"י היה דן.

אהרון הוא אבא של אברהם פררה (הזמר הידוע). במסגרת עבודתו כנהג השתתף ביום 13.04.1948 בשיירת רכבים משוריינים לבית החולים הדסה ולאוניברסיטה שבהר הצופים הנצור ע"י הירדנים. הירדנים פתחו בהתקפה על השיירה. בהתקפה ערבית זו על השיירה, נהרגו 78 איש ובהם רופאים, אחיות, אנשי מדע ועוד. אהרון הצליח להיחלץ אולם, חזר אל האוטובוס לסייע לפצועים וכך נהרג גם הוא. בעקבות זאת הבן אברהם (לימים הזמר) נקלע לחיים קשים לאחר מות אביו, ובדרכים שונות מצא את עצמו במסגרות זמרה בנוסף לעבודתו כמכונאי במוסך "קואופרטיב המקשר" כי כאן עבד לפרנסתו. במסגרת לימודי השירה, הצטרף לצמד הזמרים בני אמדורסקי וישראל גוריון, כמו כן, השתתף במחזמר "אל תקרא לי שחור". אברהם הופיע גם לצידם של יוסי בנאי ויהורם גאון במופע רומנסרו  ספרדי ועוד. אברהם למד שירה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. כששלחה האקדמיה הקלטה שלו ל לה-סקאלה במילאנו, התקבלה עבורו הצעה למלגת לימודים במילאנו. אך הוא העדיף להישאר בעיר מגוריו, כי לא אהב לצאת מירושלים. עם סיום הקרבות בירושלים, במלחמת ששת הימים ב-08.06.1967 והר הצופים חדל להיות נצור, ובאוטובוס הראשון להר הצופים מספר 9 נהגו היה בנו אברהם פררה. לאברהם פררה נולד בן וקראו לו בשם אהרון פררה.  אהרון פררה בימינו אנו הוא זמר, שחקן, מנחה טלוויזיה, ושדרן רדיו.

דור 4 מרדכי פירירה בנו של משה ממשיך הדור, נולד בשנת 186, הגיע לארץ בהיותו בן 12 עסק בלימודי תורה, ולימד תורה ברבים. במרוצת השנים נשא לאישה את רבקה בת למשפחת חביליו ילידת סרייבו בוסניה שביגוסלביה. להם נולדו שני בנים משה ודוד. גרו בשכונת יוסף מחוץ לעיר העתיקה. הוא למד שענות והחל להתפרנס כשען, ובכל זאת חיו בעוני. מספר שנים לאחר לידת הילדים רבקה רעייתו נפטרה. עול הבית שהתווסף על עבודתו כשען היה קשה מנשוא, והוא בחר לשאת אישה כדי לעזור בגידול ילדיו. מרדכי הכיר את אשתו השנייה ולהם נולדו עוד שישה ילדים אשר שמותיהם: יעקב (אבי), רבקה, רחל, אברהם, אסתר ויצחק.

דור 5 יעקב, אבי נולד בארץ ישראל  בשנת 1898. בהיותו בן 16 פרצה בארץ מלחמה עם התורכים והחלו לגייס בחורים צעירים לצבא. מאחר ואביו מרדכי לא רצה שיגויס, הוא שלח אותו ואת אחיו אל מחוץ לגבולות ישראל, למצרים, היות וזה המקום הקרוב והזול ביותר. אבי מצא לו מקום מגורים והחל לעבוד במפעל של בגדי יצור לגברים. אבי ניהל אורח חיים דתי והיה מתפלל בבית כנסת מידי יום. ביום מן הימים, נכנס אביה של אימי, רוזה, עוד טרם הכירו, לבית הכנסת שבו התפלל אבי. הוא התיידד עם אבי, שהיה עדיין רווק. אביה של אימי, שנעמה לו קרבתו לאבי, מצא לנכון להזמין את אבי לביתו. בהזדמנות זו הוא הכיר לאבי את שלוש בנותיו (שיבחר). ובוודאי לאחר שהכירו התיר לו לשאת את אחת מבנותיו לאישה. ואכן לאחר שהכיר את הבנות הציע לאחת מהן להתחתן. אבי שלח מכתב לאביו מרדכי וביקש את הסכמתו להינשא לאחת מבנות משפחת פאפו. אביו מרדכי, שהכיר את משפחת פאפו, נתן את בירכתו.

דור 6 לאחר נישואיו של אבי לאמי במצרים, נולדו לאבי ארבעה ילדים. אלגרה (שמחה), אברהם, חנה ויהודית. בשנת 1934 עלו לארץ והשתקעו בשכונת ימין משה. כאן, בימין משה, נולדו להם עוד ארבעה ילדים ובהם, משה, מרדכי (אני), יהודה ויוסף.

בשנת 1948 פרצה מלחמת השחרור ונאלצנו לעזוב את מקום המגורים ולהתגורר כפליטים במרכז העיר, בבתי כנסת, או אצל משפחות שנתנו לנו מחסה, עד שימצאו לנו בתים מטעם המדינה. לאחר זמן מה קיבלנו בתים כבושים מערבים כפריים ב"ליפתא", שנסו מן הכפר בעקבות המלחמה.

זו היא משפחת יעקב פררה

סבא מרדכי – אבא של אבא שלי, יעקב

אבא יעקב

אמא רוזה ואבא יעקב

תמונות צאצאי משפחת יעקב פררה (האחים שלי)

אלגרה (שמחה)

אברהם

בירג'ני (חנה)

יהודית

משה

מרדכי (אני)

יהודה

יוסף

הילדים לדור ההמשך למשפחת פררה

1. אלגרה (שמחה) תאריך לידה 22.01.1925  בן הזוג: משה גולדשטיין, נולדו להם 4 ילדים: יעקב, מיכאל, דני, טובה.

2. אברהם פררה תאריך לידה 13.09.1928 בת הזוג: אורה פררה, נולדו להם 2 ילדים:  יעקב (קובי),  איל.

3. חנה תאריך לידה 18.09.1930 בן הזוג: אשר בן עזרי, נולדו להם 5 ילדים: יפה, שלום, שושנה (שושי), רונית, גילה.

4. יהודית תאריך לידה : 23.12.1932 בן הזוג: יוסף בושרי, נולדו להם 3 ילדים: אלי, אברהם (אבי), אסתר (אתי).

5. משה פררה תאריך לידה 03.11.1934 בת הזוג: רחל פררה, נולדו להם 3 ילדים: יעקב (קובי), דוד (דודו), מיכל.

6. מררכי פררה תאריך לידה 02.03.1937 בת הזוג: לאה פררה, נולדו להם 2 ילדים: רנת, ירון.

7. יהודה פררה תאריך לידה: 31.01.1940 בת הזוג: שושנה פררה, נולדו להם 4 ילדים: אורלי, סיגל (סיגי), יפעת, יעקב (קובי).

8.  יוסף (פררה) עיברת את שם המשפחה לפל,ד תאריך לידה 08.05.1943 בת הזוג: הדסה פלד, נולדו להם שתי בנות: לי, לימור. החיים בשכונת ימין משה.

בישולים

הבישולים למיניהם בוצעו בימי חול על פטיליות, פרימוסים, (כלי בישול שבהם לא משתמשים כיום). בשבת היה תנור אש שכונתי שאותו היו מדליקים בערב-שבת. כל דיירי השכונה שבישלו לשבת היו מביאים את הסירים (מסומנים) לתנור השכונתי, ולמחרת בשעות קבועות, היו אוספים את הסיר לארוחה.

חלוקת חלב

מדי בוקר הייתה מגיעה גברת ערביה בשם חילווה מהעיר העתיקה רכובה על חמור מצוידת בכדי חלב; היא היתה שוקלת/מודדת את אונקיות החלב בעזרת המכסים של הכד. על המכסה היו שנתות מדידה. כל אונקיה 240.3 גרם.

קניות בשוק

את מוצרי המזון היו עורכים בעיר העתיקה (בהליכה וחזרה ברגל) אצל הערבים, להם היה סל ארוך. הקונה היה ממלא את השק, הערבי היה מביא את השק לבית הקונה, ובתמורה היה מקבל חצי גרוש.

הזוית האישית

סבא מרדכי: לקראת סיומה הקרוב של תכנית הקשר הרב דורי  המתקיימת בבית הספר סורקיס שבכפר סבא ברצוני לסכם במספר מילים על שיבחה של התכנית.

חשוב לי לציין את חשיבותה של התכנית שבית הספר סורקיס מצא לנכון לאמצה ובוודאי נדרש להקים צוות/מנהלת על מנת ללוות אותה במשך כחמישה חודשים ולהוביל את הידוק הקשר בין הדורות של סבים ונכדים.

חשיבותה של התכנית מתבטא גם בהיותה דוגמא גם לאלה שלא משתתפים בתכנית ע"י כך, שמוסדות החינוך יעזרו בהכוונה ובהפניית משפחות לפרויקטים השונים שנכתבו ולקבל דוגמא על דרך הידוק הקשר הרב דורי להתייחסות בין הדורות.

באוגוסט 2019 רנת בתי, האמא של נעמה הציעה לי להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי" שמתקיימת בבית הספר סורקיס שבכפר. בשיתוף סבים, סבתות עם הנכדים והנכדות. לאחר התלבטויות עם עצמי, דבר אשר יחייב אותי בנסיעות לפגישות מגבעתיים לכפר סבא, או מה תהיה תגובתה של נעמה להתקרבות לסבא יותר ממה שקיים עד היום. לבסוף הגעתי להחלטה להירשם לתכנית זו ולקוות שנצליח. לאחר האישור רנת הוסיפה אותי לרשימת המועמדים להתקבל לתכנית. התבשרתי שהתקבלתי ובתאריך 01.11.2019 תתקיים הפגישה הראשונה. ביום הראשון להתכנסות, בשער בית הספר מצאתי את נעמה ממתינה לבואי והתקבלתי בזרועות פתוחות. זה היה עבורי הרמז שההצלחה בהידוק הקשר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי יוצאת לדרך. כך, נמשך הידוק הקשר גם מעבר למפגשים במסגרת התכנית, קשר הרב דורי.

בעבודות שנתבקשנו להכין בכיתה בשילוב בין הסבים/הסבות, הנכדים/ והנכדות ע"י המורה ליאור, ראויים לציון לשבח וההערכה: בדרך של הגשת הנושאים לקבוצה, ההסברים שקיבלנו בזמן העבודה, המעקב האישי שקיבלנו מהמורה ליאור אחר כל משפחה. הכל נעשה בשלוות נפש וכמובן, ליאור הייתה נגישה לקבוצה לשאלות, בירורים, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות המאוחרות של הלילה. היא נתנה לנו דחיפה לצפיות שלנו לקראת הפגישה הבאה.

כמובן, הנושאים לעבודות חייבו אותי לחזור שנים רבות אחורה, כדי לשתף ולהעשיר את נעמה באירועים שעברתי ולתת לה להכיר את שעברתי בחיי. כמו כן, הביקור המקסים במנהרות הכותל בירושלים – זו הייתה חוויה אדירה לי והזדמנות לנעמה להכיר את מחזות ילדותי. עקב היותי יליד ימין משה בירושלים, הכרתי טוב את אזור הכותל ויכולתי לספר לה על עוד אירועים שחוויתי, מה שגם הרשים אותה והביא לקירוב חזק יותר לקשר בינינו.