מאגר סיפורי מורשת

ההורים שלי 

הורי נולדו באירופה ועלו לארץ בשנת 1935. הורי נישאו בתל אביב בשנת 1942 והמשיכו להתגורר בתל אביב.

אמי – אסתר גרבוט (דוכובני)

אמי אסתר נולדה בג'ורניץ ,עיירה קטנה ברוסיה, בתקופת סטלין, משפחתה סבלה מרעב כבד ובאותה עת לא אפשרו ליהודים לצאת מהארץ. אביה, ניסן , היה אדם דתי מאוד ושימש כחזן ושוחט ובזכות בקשות של רבנים מהארץ, הסכימו השלטונות ברוסיה לאפשר לסבי לעלות לארץ, אבל רק עם בת אחת שלו מתוך 4 ילדיו.

סבתי מטיה נשארה עם 3 ילדיה בתקופה מאוד קשה לבדה והיה עליה לפרנס את ארבעתם. מחוסר ברירה עיסוקה היה מכירת מצרכים בשוק השחור (שוק שמכרו בו מוצרים שנמצאים במחסור ושאסורים למכירה) מאחר והיה קושי רב בעיסוק הזה ,נעזרה סבתי בילדיה הקטינים ,שהיו בגילאים של בין שנה לשבע שנים ,כולל באמי על ידי החבאת כספים בסוליות הנעלים שלהם. רק לאחר כשנתיים בזכות סבי ,שהיה בארץ ניתנה האפשרות לאיחוד המשפחה ואמי עלתה לארץ .

אבי – שמעון גרבוט

אבי שמעון נולד בסטולין – עיר בפולין . גם לו הייתה ילדות קשה, אביו נפטר כשהוא היה בן 13 ואמו מלכה נשארה אלמנה עם 3 ילדים בגילאים 1-13 . אמו עסקה במסחר ואבי כבר מתחילת דרכו הביע רצון לעלות לארץ ישראל ולשם כך התעניין איזה מקצועות נדרשים בארץ ובהתאם לכך הוא דאג ללמוד בפולין את המקצוע נגרות בניין, שכן בארץ ישראל החלה תקופת בנייה.

בתום לימודיו עלה אבי לארץ באנייה שהגיעה לנמל חיפה. היו לו דודים בקיבוץ גבעת השלושה ועל מנת להגיע אליהם הוא נזקק לקבל הלוואה לצורך דמי נסיעה לקיבוץ. אבי נזקק לעבוד במידית, מאחר והיה עליו לעזור לאמו לפרנס אותה ואת 2 ילדיה, שעדיין נשארו בפולין.

בארץ אבי החל לעסוק בנגרות בבית חרושת "עלית", אולם מהר מאוד אופיו הכתיב לו להיות עצמאי והוא פתח נגריה למוצרי בניין ולאחר מכן החל גם בבניית בנינים בתל אביב, הוא בנה עשרות בנינים בתל אביב בשכונות שונות, כשלעתים היה בין הראשונים, שהחל לבנות אותן כמו שכונת בבלי ולמד, בין היתר הוא בנה את מלון גרנדביץ' ועוד מבנים רבים. לימים שמו של אבי הונצח באנדרטת בוני תל אביב בכיכר באזל.

תמונת הנצחה: אנדרטת בוני תל אביב בכיכר באזל

ילדותי

אני נולדתי בשנת 1948 בתקופת מלחמת השחרור בבית שההורים ידעו מחסור בילדותם ובהתאם לכך רצו להקנות לילדים שלהם את מה שהם לא קבלו מהוריהם וחשבו שאלה הדברים הנכונים והחשובים עבורנו.

כרטיס טיפת חלב שלי

אני הבת האמצעית בין 3 אחיות והבית הראשון שבו גרתי היה בשכונת מונטפיורי, שבתל אביב. הבית שימש בחלקו האחד כבית מגורים ובחלקו השני כנגריה. בחלק של בית המגורים, בחדר אחד התגוררה המשפחה שלי ואת החדר הסמוך השכירו הורי למשפחה נוספת עם 5 נפשות וכך חיו 2 המשפחות באותה חצי דירה עם מטבח ושירותים משותפים לכולם יחד.

באותה תקופה חווינו בשכונה שיטפון ,שנגרם בגין ואדי מוסררה הסמוך לשכונה ושעלה על גדותיו וגם שלג ירד באותה תקופה בתל אביב (מאז לא ירד שלג בתל אביב).

בגיל שנתיים הורי עברו דירה לצפון תל אביב. בדירה היו 2.5 חדרים ולימים התגוררנו 3 אחיות בחצי חדר עם מיטות ושולחנות מתקפלים כדי שבמהלך היום והלילה נוכל לעשות את ההתאמה הדרושה. הבית היה ברחוב בן יהודה שהיה רחוב מרכזי, אולם באותה תקופה היו מעט מאוד מכוניות בתל אביב. לדוגמא, בבן יהודה ,שהיום ניתן לנסוע עם תחבורה פרטית רק בכיוון אחד הרי, שבשנות ה – 50 ניתן היה לנסוע בשני הכיוונים וכן להחנות משני הצדדים של הרחוב (כיום החנייה אסורה משני הצדדים).

מספר דברים מהותיים היו שונים באותה עת יחסית להיום:

– המקררים לא היו חשמליים ואוטומטיים כמו היום אלא היו צריכים להשתמש בהם עם קרח, שנרכש ברחוב מאוטו מיוחד שהיה מפעיל צפצפה ובכך היה מכריז על הגעתו.

– על מנת לחמם את הבתים נעזרנו בתנורים, שהוזנו בנפט. רכישת הנפט בוצעה ממכלית, שנשאה נפט וכשהיינו שומעים את הצלצולים שלה היו לנו פחים מיוחדים שהיו מוזגים לנו בהם את הנפט לצורך הסקת התנור.

– החלב סופק לבתים על ידי חלבן ,שהיה מוזג חלב לכלים הביתיים שלנו ישירות מהכדים שהיו ברשותו .

– מאכל ה"גפילטע פיש "היה מאוד נפוץ ולשם כך אמא שלי הייתה קונה דגי קרפיון חיים ועד למועד, שבו היא הכינה מהם את הגפילטע פיש , היא הייתה ממלאה את האמבטיה במים והדגים היו שוחים באמבטיה שלאחר מכן גם התקלחנו בה….

בית הספר

אני למדתי בבית ספר "לדוגמא", שהיה גם כן ברחוב בן יהודה. בית הספר לא יכול היה להכיל את כל התלמידים מכיתות א-ד ולכן למדו בשתי משמרות. כיתה אחת למדה בבוקר ושאר הכיתות למדו החל משעה 12.00 בצהריים. בכיתה ב' לא היה מקום גם ללמוד בבוקר ולכן נאלצנו ללכת ברגל לרחוב הירקון ליד נמל תל אביב . כילדים בני שבע, הלכנו לכיתת הלימוד המרוחקת מהבית לבדנו בגשם ובשמש ללא ליווי של ההורים.

בבית הספר, התלמידים נתנו כבוד ואף היה חשש מסוים מהמורים. המורה שלי הייתה מספרת לתלמידים, שבכל רגע נתון היא יודעת מה אנחנו עושים גם בבית ובפועל, הורים, שנתקלו בבעיות עם הילדים הן במשמעת והן בענייני מזון היו שולחים בפנקס למורה את הבעיות שהתעוררו להם עם הילדים בבית והמורה הייתה מטפלת בנושא מול הילדים.

הילדות של אותה תקופה הייתה שונה לחלוטין. לא היו מחשבים, טלוויזיה, טלפונים ובוודאי לא פלאפונים , החברים היו חברים אמתיים ולא חברים של פייסבוק, מרבית הזמן היינו משחקים בחבורות גדולות בכל מיני משחקי רחוב: במחבואים, בתופסת , בקלאס, בהחלפת "זהבים" (שנאספו מעטיפות של סוכריות ושוקולדים), ב"גוגואים", בזריקת פצצות מים, ב"הולה הופ"(חישוקי בטן). הקשר עם החברים נוצר בשיחות דרך החלונות או בהגעה פיזית לבתי החברים (מאחר ובמרבית הבתים לא היה טלפון).

אני אישית ניגנתי על פסנתר במשך 10 שנים ואף הופעתי בקונצרטים, שהמורה ערכה לתלמידים שלה. בגיל מאוחר יותר הייתי בתנועת נוער "התנועה המאוחדת" ובאותה תקופה הייתה "מלחמה" בין ילדים שהלכו לתנועה לבין אלה שרקדו ריקודים סלוניים. היה "איסור" לחברי תנועות הנוער לרקוד ריקודים סלוניים , אבל כמובן, שחלקנו היינו בהסתר בשני צדדי המתרס.

לימודים בתיכון

את לימודי התיכון סיימתי בבית ספר "תיכון חדש "בתל אביב, שבזמנו ,התאפיין ב3 דברים: 

– האחד, שקראו למורים בשמם הפרטי(במקום "המורה" בשאר בתי הספר).

– השני, שלא הייתה תלבושת אחידה בבית הספר .

– השלישי ,שביום ששי כל חברי תנועות הנוער באו עם חולצות כחולות וכל אחד עם הסרט של החולצה שמאפיין את תנועת הנוער שלו לדוגמא : חברי התנועה המאוחדת באו עם סרט אדום.

בבית הספר הייתה אוירה מאוד פתוחה וחברית.

השירות הצבאי

בצה"ל השרות שלי היה בבקו"ם ,שהיה בסיס קליטה ומיון ואני השתייכתי למדור, שעסק בבחינות הפסיכוטכניות (מיון החיילים), במבדקי קצונה(בחינות קבלה לקורס קצינים). היינו אחראים על הפסיכולוגים ששהו ביחידות קרביות ועקבו אחר התנהגות וצרכי החיילים. בהתאם לכך נחשפתי ליחידות השונות בצבא כולל לקורסי הטייס, שערכנו להם בחינות ומבדקים שונים וכן לבוחנים של מבדקי הקצונה, שכן בדקנו את מהימנות ואמינות הבוחנים. בסה"כ שרתתי בצבא 20 חודש.

בשירות צבאי

לימודי באוניברסיטה

בשנת 1968נרשמתי לאוניברסיטת תל אביב. בשנה זו נערכו לראשונה בחינות פסיכוטכניות לצורך מיון הקבלה לאוניברסיטה. יש לציין שבאותה תקופה עדיין לא נערכו קורסים, ללימוד לקראת הבחינות הפסיכוטכניות כפי שזה קיים היום. אני התקבלתי לחוגים כלכלה וסטטיסטיקה. סיימתי תואר ראשון בשני המקצועות הללו.

נישואין

לקראת תום הלימודים, בגיל 22 נישאתי לבעלי יצחק, שהיה באותה תקופה קצין בחיל אויר. הדירה הראשונה שלנו הייתה גם בצפון תל אביב ברחוב הלסינקי בדירה של 2.5 חדרים בקומה שלישית ללא מעלית שם גם נולדו שתי בנותינו, שאחת מהן היא האמא של עדי.

 יום הנישואין

הסיכום בינינו היה, שאני מסיימת את הלימודים ולאחר מכן הוא ישתחרר מהצבא ויתחיל ללמוד באוניברסיטה. אכן לאחר שסיימתי את הלימודים יצחק החל בלימודי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב. הלימודים שלו נמשכו 4 שנים וכמות השעות הרבה במהלך השבוע לא אפשרו לו לעבוד ולכן אני התחלתי לעבוד בהנהלת בתי הספר השייכים לרשת "אורט" והייתי אחראית על מערך הדיווחים הסטטיסטיים לרשת "אורט "העולמית שבג'נבה , התמיכה הכספית, שהגיעה מג'נבה הסתמכה על הדיווחים הסטטיסטיים של כמויות התלמידים ,שלומדים בישראל , בהתאמה לנתונים שהגשתי בדו"חות .

במחצית תקופת הלימודים של יצחק ולאחר תום 3 שנות נישואין נולדה בתנו הבכורה, גלית (1973). חודשיים לאחר מכן פרצה מלחמת יום כיפור. יצחק גויס למלחמה ואני נותרתי לבדי עם תינוקת בת חודשיים. מאחר ויצחק היה מגויס כחצי שנה ועל מנת, שלא יפסיד את שנת הלימודים באוניברסיטה נאלצתי ללכת לשיעורים במקומו באוניברסיטה ואת תכני ההרצאות למדתי אותו על מנת, שיוכל לגשת לבחינות וכאמור לא להפסיד את שנת הלימודים. בשנת 1976 נולדה לנו דיוה שהיא האמא של עדי .

כיום, יש לנו 7 נכדים : (שלשה בנים) מהבת הבכורה (גלית) וארבעה (3בנות ובן )מהבת הצעירה (דיוה) .כולם יקרים לנו מאד ואנו אוהבים אותם אהבת נפש אמתית .

עבודה בבנק

בשנת 1974 התקבלתי לבנק לאומי בתפקיד משווקת של תכניות חיסכון (כספים שהציבור מפקיד בבנק כדי לשמור על ערך הכסף ולחסוך לעתיד עבור ילדים או לצרכים שונים כמו רכישת דירה וכו'), במסגרת תפקידי זה נסעתי לסניפי הבנק השונים באזורים שונים בארץ, לשם כך נזקקתי למכונית ולכן בשנה זו רכשנו את המכונית הראשונה שלנו.

במהלך 36 שנות עבודתי עסקתי בנושאים שונים בהנהלה הראשית, שקשורים להשקעת כספי הלקוחות בבנק בין היתר הייתי:

– ראש אגף ההשקעות של הבנק, במסגרת זו הייתי אחראית בין היתר על הנפקת מוצרים שונים שבהם השקיעו הלקוחות את כספם כמו: תכניות חיסכון ופיקדונות בשקלים ובמטבע זר.

– מנכ"ל חברת בת של בנק לאומי – קה"ל, שהייתה אחראית על קרנות השתלמות (הפקדת כספים שניתן היה להשתמש בהם לצורך השתלמויות שונות וגם לצורך חיסכון לעתיד), החברה הייתה הכי גדולה בארץ בתחומה והפקידו בחברה לקוחות עצמאים, שכירים וחברות שהפקידו עבור העובדים שלהם.

– ראש אגף שוק ההון ,שהיה אחראי על לקוחות גדולים שניהלו את כל קופות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות. במסגרת זו ספקנו ללקוחות האלה את כל הצרכים הנדרשים להם מהבנק.

במהלך כל שנות עבודתי עבדתי שעות מאוד ארוכות הייתי מגיעה הביתה בשעות הערב המאוחרות, ופעמים רבות המשכתי לעבוד גם בבית. הצלחתי להתקדם ולהגיע להישגים מרשימים בזכות משפחתי הנהדרת: יצחק בעלי ובנותי, שעזרו לי ונשארו שעות רבות לבדן בבית ואף דאגו למלא את החסר בבית (מצרכים שונים).

קשר רב דורי – בטיול בחו"ל עם הנכדים 

העשרה

תל אביב :"תל אביב-יפו היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל. העיר חברה בארגון פורום ה-15".

הסטוריה של תל אביב: "העיר תל אביב, הידועה כ"עיר העברית הראשונה", קמה כהגשמת החזון הציוני של בנימין זאב הרצל והיא העיר הגדולה והחשובה בישראל, לאחר ירושלים. לפני הקמתה של השכונה תל אביב הסתפקו יהודי יפו בהקמת שכונות יהודיות שנבנו מחוץ לתוואי החומות של יפו. 

הקשר הרב דוריהמורה המוביל: אשל הרשקוביץהמדריכה: ליאורה כהןתשע"ו