מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה נהרי, אני ילידת הארץ, נולדתי בשנת 1946 בחיפה ברחוב הרצל בבית שבו גדלתי עד גיל 20, אז נישאתי.

אבי ז"ל עלה לישראל בשנת 1929 מחאלב שבסוריה לחיפה. הוא עלה לבד ולאט לאט העלה את כל משפחתו פרט לאביו שנפטר בסוריה. אבי היה יבואן של תכשיטים והמשיך לעבוד, היה נוסע ברכבת החדז'אית לדמשק שם היה עושה עסקים. אמי ז"ל ילידת טורקיה, ברחה לרודוס עם משפחתה. שם גדלה, עזרה למשפחתה בכלכלת הבית, הייתה תופרת מכנסיים לגברים ואביה היה מוכר אותם. היא עלתה לארץ בשנת 1934 מרודוס לירושלים, פגשה את אבי בחיפה והם נישאו.

מצבנו בבית היה טוב, גרנו בבית בו לכל אחד היה חדר, למדנו בבית ספר פרטי. אמי הייתה מבשלת את המאכלים המסורתיים, ובחגים כמובן את כל המטעמים המיוחדים. היו לי שני אחים תאומים מבוגרים ממני בשלוש שנים שנפטרו. הוריי היו מסורתיים ונהגו ללכת בשבתות ובחגים לבית הכנסת ולצום ביום כיפור.

זכרונות ילדות

למדתי בבית ספר גימנסיה ביאליק, שהיה בית ספר פרטי בשכונת הדר בחיפה החל מכיתה א' עד י״ב. בבית הספר היסודי היינו 20 ילדים בכיתה ואני הייתי התלמידה הספרדייה היחידה, ולא הרגשתי שום אפליה. למדתי במגמה הומנית ויחסנו למורים היה יחס של כבוד, היינו עומדים כשהמורה היה נכנס ומברכים שלום ובוקר טוב, ובסוף היום היינו מרימים את הכיסאות על השולחנות. הייתה לנו תלבושת אחידה עד כיתה ו', לבנות שמלות תכלת עם צווארון לבן ולבנים מכנסיים וחולצה בצבע חאקי. היו טיולים שנתיים אחת לשנה ומסיבות כל חג. המקצוע שהכי אהבתי היה ערבית, כי אצלי בבית דיברו את השפה כמו כן אהבתי את המורה. אצלי בבית דיברו גם ספניולית וצרפתית, ומכאן אהבתי לשפות.

חבריי גרו בשכנות, בשעות הפנאי היינו נפגשים משחקים בחבל, בקלאס ובחמש אבנים. בפורים היינו מכינים את התחפושות במו ידינו (כמו משחת שיניים). הייתי בתנועת הצופים ולאחר מכן עברתי לחברה סלונית. המאכל האהוב עליי היה עוף ממולא שאמי הכינה, היו לנו ממתקים ולא היה לנו חוסר בבית.

שירות צבאי

התגייסתי בגיל 18. אחרי טירונות של חודשיים בבה"ד 12 שובצתי ליחידת בקרה של חיל האוויר, אחרי קורס של שלושה חודשים התחלתי לעבוד כמוכמת מול מסך שמראה את כל הפעילות האווירית של החייל. עבדנו במשמרות של שש שעות, כל אחת הן ביום והן בלילה. אחרי זמן קצר מונתי לאחראית משמרת. אירוע שזכור לי בזמן שירותי הוא נפילת המיג 21 הסורי לכנרת, הייתי אז בתפקיד והייתי עוזרת בקר. כמו כן השתתפתי במלחמת ששת הימים, למרות שהייתי כבר נשואה התנדבתי ליחידה.

אני בצעירותי

אהבה משפחה ותעסוקה

הכרתי את בעלי ז"ל בגיל 18 לפני גיוסי לצבא במסיבה, הוא היה כבר שנה בצבא בקורס חובלים אחרי שסיים בית ספר לקציני ים בעכו. יצאנו במשך שנתיים, זכור לי שהיה בא עם האופנוע מאחורי הבסיס, הייתי בורחת והיינו נוסעים לבלות. השתחררתי בחודש אוגוסט בשנת 1966 ונישאתי באוקטובר, בחיפה, בבית המהנדס.

קיבלנו עזרה מההורים לקניית דירה ברמות רמז, בעלי ניסה להתקבל לטכניון אך הצליח רק בפעם השנייה ובינתיים עזר בבניית כביש שארם אילת (אבא שלו בנה את הכביש לטבריה). אני עבדתי עם אבי בעסק, בית מסחר ליבוא חלקי שעונים ותכשיטים, בזמן שבעלי למד ועבד בעבודות מזדמנות. בשנת הלימודים האחרונה נולדה בתנו הבכורה עמית. אחרי שלוש שנים נולד בננו השני שי (אבא של מורן) ואחרי עוד ארבע שנים נולד גלעד.

היו לנו חיים טובים ומסודרים, בעלי הקים עסק משרד הנדסי לתכנון מיזוג אוויר אינסטלציה וכיבוי אש שבנה בעשר אצבעותיו, ובני שי ממשיך אותו בהצלחה רבה. עבדתי במשך 52 שנה בענף התכשיטים עד שלצערי עברתי קטיעה של רגל שמאל ונאלצתי להפסיק. אני משתדלת להמשיך בחיים סדירים, מתעמלת, אני לומדת צרפתית, חזרתי לעבוד יום בשבוע ואני גם משתדלת להיות עם הנכדים במידת האפשר.

הזוית האישית

מורן: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור של סבתא שלי ואני שמח שהוא יישמר לדורות הבאים.

טובה: נהניתי להעביר למורן את מורשת חיי ואני שמחה שהחיים השתפרו מאז.