מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד רולקר. נולדתי למשפחה קטנה. השנה הייתה 1949, הייתה לי אימא בת 18 שיש לה אחות אחת בת 20, ואבא בן 23 שאין לו אף אחד. הדודה שלי, אחותה של אמי, התחתנה ונולדה לה ילדה. אנחנו גרנו בתל אביב והם גרו רחוק רחוק – בפתח תקווה. נכון, היום זה קרוב, אבל בשנים ההם הייתי פוגש את המשפחה שלי רק פעם פעמיים בחודש. במשך השנים נולד לי אח אחד ועוד בת דודה אחת, אבל בליל הסדר היינו מעטים.

לאבא לא הייתה משפחה. כולם נספו בשואה וכילד לא ידעתי על זה דבר. מדי פעם אבא היה מקבל מכתב ביידיש קורא אותו שוב ושוב, וידעתי שלאבא יש אחות אחת, מבוגרת ממנו בהרבה שנים שגרה בפרו שבדרום אמריקה. ידעתי שאבא היה ילד בן שש כשהיא התחתנה ועזבה עם בעלה לאמריקה, כך שהוא בעצם בקושי זוכר אותה. דודה רוזה, כך קראו לה. הרבה שמעתי על דודה רוזה ובדרך כלל כשהזכירו אותה, אבא היה מתחיל לבכות.

וכך עברו להם השנים, ובשנת 1973 התחתנתי עם שרה. שרה היא בת למשפחה גדולה. וגם למשפחה קטנה. אבא שלה, כמו אבא שלי, היה ערירי. הוא עלה לישראל מפולין כשהוא בן 16 בלבד והשאיר שם את כל המשפחה שאחר כך נספו על ידי הנאצים. קראו לו מתתיהו שמואלביץ, והוא התפרסם כלוחם במחתרת לח"י. הוא גם היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בזמנו של בגין. אבל הוא היה ערירי – משפחה קטנטנה.

אימא של שרה באה במשפחה גדולה מאוד, דור שביעי בישראל ומשפחה פזורה בכל רחבי הארץ: בטבריה, בצפת, בירושלים, בבית לחם בחברון ואפילו באוסטרליה. לאימא של שרה שלוש אחיות והיו לה הרבה בני דודים ובני גיל קרובים אחרים הייתי מתבלבל ביניהם. הם היו המונים.

הילדים שלנו ידעו שיש להם משפחה מצד אימא אבל אף פעם לא היתה להם משפחה מצד אבא, והם התרגלו לזה. פעם, כשהיינו בטיול משפחתי בארצות הברית אמרתי פתאום, אני לא יודע למה: ״אתם יודעים, גם לי יש משפחה והיא כנראה נמצאת כאן בארצות הברית״. הילדים שלי היו מופתעים ולא ידעו אם אני מדבר ברצינות או מתלוצץ. זה היה בשנת 1991.

החלטתי למצוא את המשפחה. לקחתי ספר טלפונים והתחלתי לחפש את שם המשפחה שלי ואחרי מאמץ הגעתי למישהו שלפי כל הסימנים צריך להיות בן דוד שלי. התקשרתי אליו והוא אמר: "לי אין בני דודים" וניתק את הטלפון. המשכתי לחפש ומצאתי לבסוף בן דוד ששמו ממש כמו שמי – דוד קולקר, על שם אותו סבא, וממנו למדתי שאותו קולקר שאמר לי שאין לו בני דודים הוא אחיו…

תוך כמה ימים נפגשנו כולנו, אני ומשפחתי – אם שלושת בניי, דודי וילדיהם הרבים, ופתאום גם לי יש משפחה גדולה. בינתים הילדים שלי ושל שרה גדלו, התחתנו ואנחנו כבר משפחה גדולה משלנו.

המשפחה שלנו

הזוית האישית

סבא דוד: התכנית מייצרת קשר מפתיע בין סב לנכד שקשה היה לחזות מראש.