מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי עלה לארץ מאיראן בשנת 1962

העליה לארץ הייתה מכמיהה לארץ שדובר עליה הרבה בגלות. כשעלינו לארץ בשנת 1962 הייתי ילד כבן 8, ליד ביתנו הקטן, גדלו שלושה עצי ברוש גבוהים,

אני אהבתי לטפס למרומי העץ ולשהות ולבלות על ענפי העץ הגבוהים.ביום בהיר אחד שעליתי לעץ חיכה למטה כלב זאב גדול שנראה שהוא מצפה שארד מן העץ, פחדתי נורא ואנשים לא היו בסביבה ולא יכלו לשמוע אותי,וגם השפה העברית לא היתה שגורה בפי. הזמן עבר ואפילו התאפקתי מאוד עם הצרכים שלי. בדרך מקרה ידי פגעה בקן של ציפורים ומהן נפלו לרצפה שני גוזלים וביצים אחדות. הצטערתי על כך מאוד והתעצבתי, אבל באותו רגע הכלב הרעב אחז בגוזלים ונעלם בין השיחים.שמחתי לרדת מהעץ ורצתי לביתי. בימים שאחרי הרהרתי בעצב על גורל הציפור והקן שלה וחשבתי שהנה גם גוזל יכול להציל אדם.

תנאי החיים והמצב הכלכלי היו לא רעים ואפילו טובים מבארץ, אבל השיקול היה ציוני וכיסופים לארץ. הקליטה בארץ היתה לא קלה מכל הבחינות השפה היתה קשה ההורים עבדו קשה. חשמל ומים לא תמיד היו זמינים ובכל זאת הרגשנו טוב.

במרוצת השנים התאקלמנו וההורים עבדו לפרנסת המשפחה ואנחנו הילדים למדנו בבתי הספר. בנעוריי יצאתי לפנימיה צבאית ושם רכשתי מקצוע אלקטרוניקה. המרחק מהבית היה מאוד קשה, אבל עזר לי בהתאקלמות ומשם המשכתי למסלול צבאי בחיל הים בחיפה. השרות היה קשה מאוד לעיתים היינו חודשים בהפלגות אך נוצרו קשרים חברתיים חזקים שאני שומר עליהם עד היום.

באחת המסיבות של חיל הים פגשתי את סבתא שלך. היא הוזמנה כסטודנטית שלמדה בביה"ס לאחיות בחיפה. סבתא חשבה שרקדתי מצחיק וגם היה לי מבטא אבל עם זאת חיזוריי אחריה נענו והתחתנו.

בשרותנו הצבאי חווינו את המלחמות לצערנו ובכל זאת הרגשנו טוב בארץ וקיווינו לעתיד טוב לבוא, שמחנו שאנחנו תורמים למדינה והמדינה תורמת לנו ובעזרת השם שיימשך ככה ונראה בבנין הארץ וירושלים ובשלום בארץ.

הזוית האישית

אמיתי ספיר: היה כיף לדעת על הסיפור של סבא שלי ועל החוויות