מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבית חולים בילינסון שנמצא בפתח תקווה. אימי ילדה אותי שם כי ברחובות לא היו בתי יולדות באותם השנים. יש לי שני אחים כאשר אני הוא הסנדוויץ'. לאח הגדול קוראים שלמה ולצעיר קוראים חיים.

הורי ראובן ויונה עלו לארץ ישראל מפולין יחד עם אחי הגדול בשנת 1934. שם משפחתנו המקורי היה רוזנשטיין. שינינו את שם משפחתנו לאבני בשנת 1951 עקב דרישתו של ראש הממשלה דאז, דויד בן גוריון, לעברת את שמות המשפחה לשמות עבריים המתאימים לארץ ישראל המתחדשת.

גדלתי ברחובות, סיימתי שם את בית הספר היסודי ממלכתי ובית הספר המקצועי "אורט".

בשנת 1960 התגייסתי לצבא ההגנה לישראל ושירתתי כשנתיים וחצי עד אוקטובר 1962 בחטיבת שריון, אוגדה 36.

בשנת 1963 עברתי לגור בחיפה. עבדתי כ-46 שנה בחברת הספנות "צים" תוך תקופת עבודתי השתתפתי במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור ובשתי מלחמות שלום הגליל.

היינו בין היתר בשליחות של שבע שנים בברזיל. נישאתי לטובה בחודש נובמבר 1965 ונולדו לנו בן ושמו ניר ושתי בנות – נעה ומאיה. טובה עבדה כספרנית באוניברסיטת חיפה עד יציאתנו לשליחות בשנת 1992.

יש לנו כיום 8 נכדים (5 בנים ו-3 בנות). ניר, נעה ומאיה סיימו את בית הספר היסודי "אילנות" בכרמל מערבי ועברו לחטיבת הביניים בית ספר בשם "חוגים". נכדתי רז מסיימת השנה בבית ספר "ליאו בק". טל עומר ועידו מסיימים השנה את כיתה ט' בבית הספר עירוני ה' ועומר ועידו בבית ספר "רעות".

עמית לומדת השנה כיתה ה' בית ספר "הבונים". דר לומד בבית ספר "הרצל" בכיתה ג' בכרמליה. אורי לומד בכיתה ב' בית ספר "נופים" והילי בגן חובה .

 

למדתי כמו שכבר הזכרתי בבית חינוך בית ספר ממלכתי ברחובות.

תלבושתנו בבית הספר הייתה לפי בחירתנו. לא הייתה שום משמעת לגבי תלבושת אחידה.

בהפסקות שיחקנו כדורגל, בשיעורי התעמלות העברנו את הזמן בתרגילים משעממים,  מחניים והקפות .

החל מכיתה ד' נרשמנו לתנועת נוער בשם "התנועה המאוחדת". בילינו בתנועה בפעולות פעמיים בשבוע (שלישי ושבת) ושישי בערב קן (הקן זהו מקום  שבו התכנסנו בכל הפעילות אלה עם עסקנו בהתנדבויות מחוץ לקן.) לפעולות הופענו בתלבושת אחידה של חולצה כחולה ושרוך אדום  ובמכנסי חאקי. בפעולות קראנו סיפורים, עשינו קומזיצים (לשבת מסביב למדורה ולשיר שירי ארץ ישראל ) ורקדנו ריקודי עם.  

בשנים מאוחרות יותר יצאנו לקיבוץ נחל עוז לעזור בקטיפת כותנה. בימים ההם לא היו מכונות לקטיפת הכותנה ולכן קטפנו בידיים. בחופש הגדול בין כיתות י-יא' יצאנו מטעם התנועה המאוחדת למחנה עבודה בקיבוץ "גלעד" או בשמו הקודם "אבן יצחק" הנמצא על כתף הכרמל ובחופש שלאחריו יצאנו למחנה נוסף בקיבוץ עין גב שלחופי הכנרת.

בקיבוץ עין גב עבדנו בסוף שנות החמישים בגידול בננות ובסיכול אבנים. ידוע שאזור זה היה רובו ככולו מכוסה באבני בזלת. מאחר ובתקופת הקיץ חם מאוד באזור זה השכמנו לעבודה בארבע בבוקר. לאחר כל הסיפור המרתק הזה הגיע הזמן להתגייס לצה"ל ובקיץ 1960 התגייסתי לצבא ההגנה לישראל ושירתתי כשנתיים וחצי בנחל 906 ובפיקוד מרכז עד אוקטובר 1962.

במילואים שירתתי כעוזר קצין הובלה בחטיבת שריון (אוגדה 36  )בשנת 1963 עברתי לגור בחיפה.

עבדתי כ-46 שנה בחברת הספנות "צים" תוך תקופת עבודתי השתתפתי במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור ובשתי מלחמות שלום הגליל.

תוך כדי עבודתי בחברה היינו בשליחות של שבע שנים בדרום אמריקה .בתחילה בבואנוס איירס שבארגנטינה ואחר כך בסאו פאולו שבברזיל, סך הכל כ-7 שנים.

נישאתי לטובה בחודש נובמבר 1965  ונולד לנו בן ושמו ניר ושתי בנות – נעה ומאיה. טובה עבדה כספרנית באוניברסיטת חיפה עד יציאתנו לשליחות בשנת 1992. יש לנו כיום 8 נכדים (5 בנים ו-3 בנות).

 

ילדות בארץ ישראל של פעם

בצעירותי, עד גיל 4, גרנו בשכונת שעריים שברחובות.

בשנת 1946 בנה אבי ראובן את ביתנו החדש ברחוב נגבה ברחובות. עד שנת 1948 ביליתי את זמני בגן ילדים של הגננת לאה ים שחור. אם אינני טועה גן הילדים היה ממוקם של בביתו יוסי שריד ז"ל.

עם פרוץ הקרבות של מלחמת השחרור בשנת 1948 בילינו אבי, אמי ואחי הקטן במקלט של מכבי האש ברחובות, שם שירת אבי כמתנדב. כאשר הסכנה גברה פינו אותנו לנחלת יצחק שליד תל אביב .בסיום הקרבות חזרנו לביתנו ברחובות. והתחלתי את לימודי בכיתה א' – בבית ספר הממלכתי "בית חינוך" ברחובות.

כעבור שנתיים, בתקופת החורף של 1951, שהיה חורף קשה מאוד, כל המדינה כוסתה בשלג. לנו הילדים זה היה תענוג לשחק בשלג – שלג של ארץ ישראל-  ולזרוק את גושי השלג אחד אל השני. 

בשנים אלו התחילה תקופת הצנע. בשר לא היה וכך גם ירקות. לא היו פריג'ידר ומדי פעם היינו קונים בלוק קרח מכוסה בשק תפוחי אדמה, אשר מילא את מקומו של הפריג'ידר. את החלב היינו מקבלים מדי יום על ידי מחלק שהיה עובר בין כל הבתים. בשר וביצים היינו קונים בכמויות קטנות על ידי נקודות (קופונים) שחילקה הממשלה.

 

באוקטובר 1956 פרצה מלחמת קדש (סיני) בו צנחו חיילי צה"ל במיתלה שבמצרים.

בזמני הפנוי, לאחר שעות הלימודים, ביליתי במגרשי הספורט בעיקר בכדורגל וכדורסל. שם שיחקתי בקבוצת הפועל רחובות (גם כדורסל וגם כדורגל). בשנים אלו העסקתי את עצמי באיסוף בולים, אוסף שנשמר אצלי עד היום. בעקבות רצונותיה של נכדתי עמית אני מתכוון להעביר אליה את כל אלבומי הבולים.

אהבתי במיוחד את בולי הספורט שהוצאו על ידי הארצות השונות. לקראת יום העצמאות ה-9 של מדינת ישראל בחודש מאי 1957 הונפק בול מיוחד המראה את מטוס חיל האוויר עושה את הסימן 9 בשמיים.

מאחר ורציתי מאוד את הבול רצתי במהירות לסניף הדואר המקומי לרכוש את המעטפה עם הבול. לצערי הרב החלקתי מהאופניים ונפצעתי קשה ברגל ונשארה לי צלקת עד היום. מה שמזכיר לי כל יום.  

בחודש מאי 1960 התגייסתי לצבא ההגנה לישראל. שירתתי בשירות חובה כשנתיים וחצי עד לחודש אוקטובר 1962.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. ישבנו כשלושה שבועות במחנה שיבטה בכוננות לקראת המלחמה. עם פרוץ המלחמה נכנסנו לשטח מדבר סיני דרך ניצנה. שירתתי במלחמה זאת כ-30 יום וחזרתי הביתה שזוף מלוכלך ומגודל זקן.

חשוב להדגיש כי בצאתי למלחמה השארתי את אשתי בחודש חמישי להריונה.

באוקטובר 1973  פרצה מלחמת יום כיפור. שירתתי כ-90 יום ברמת הגולן. אשתי הולידה בן ושתי בנות. הגדול הוא ניר, הבת האמצעית היא נעה, אמא של עמית ומאיה. כל אחד מילדי התחתן עם הטוב ביותר בשבילו והולידו את הנכדים הכי מיוחדים שיש. משפחה היא דבר מאוד חשוב בשבילי זה.

הכרנו חברים חדשים מן הפרויקט וגם הילדים הכירו את המשפחה של חברים שלהם .סיפרנו על זה במשפחתנו וכולם רצו גם להגיע אז חשבנו לעשות כזה דבר גם בבית לראיין ולספר על חיי ההורים והסבים והסבתות וקראנו לזה הקשר המנצח. 

 

תשע"ו, 2016