מאגר סיפורי מורשת

כאשר סבתי, לידיה חסד (באותה תקופה לידיה ורניק), הייתה בת תשע, מלחמת העולם השנייה כבר הגיע לעיר מולדתה. ברצוני לספר על אחד האירועים המשמעותיים שעברו עליה במהלך תקופה זו.

 

משפחתה של סבתי נאלצה לנסוע ברכבות פתוחות לסטלינגרד, בשביל לברוח מהחיילים הנאצים. ברגע מסוים סבתי שמעה צעקות, ארבעה מטוסים גרמניים התקרבו. היה ברור שמדובר במטוסי קרב גרמניים (המסרשמיטים המפורסמים), הם טסו בגובה נמוך, כאילו מחפשים על מי להפיל את הפצצות שלהם והם מצאו מטרה. הרכבת עצרה ואנשים כבר נכנסו לפאניקה, התחילו לקפוץ ולרוץ מהרכבת, כך גם עשתה משפחתה של סבתי והיא עצמה.

 

המטוסים חלפו מעליהם ולא תקפו, אולי הגרמנים לא שמו לב, או שאולי לא היה להם עניין באותה רכבת. אחרי זמן מה המטוסים חלפו בדרך חזרה שוב מעל הרכבת, "כנראה שכבר השתמשו במחסני הנשק שלהם", סבתי חשבה לעצמה. הגורל חייך להם, הם ניצלו.

 

הרכבת המשיכה בנסיעה וכאשר הגיעה לתחנה הנקראת "רימונטניה", סבתי ובני משפחתה יצאו מהרכבת, כולם הבינו על חשבון מי התמזל מזלם. כל התחנה הופצצה בידי טייסי הקרב הגרמניים. גופות וחלקי גופות שכבו על רצפת התחנה, פזורות בכל רחבי המבנה. מחזה שכזה היה קשה לעיכול, במיוחד לילדה בת תשע, ילדה שכבר לא הייתה ילדה, אשר נאלצה להתמודד עם שאלות ומחזות קשים כמו אלו. היא הייתה בהלם, מעולם לא ראתה דבר כזה, פגיעה נוראית כל כך באנשים.

 

בתחילת המלחמה, אחיה של סבתי אברהם, אשר לא היה חייב להתגייס לצבא, החליט להתגייס כחייל קרבי מתנדב, כי הוא רצה להיות יחד עם חבריו ולהילחם איתם כתף אל כתף. הוא ידע שמשפחתו נמצאת כרגע בסטלינגרד ובגלל ששחררו אותו לכמה שעות הוא החליט לנסוע לבקרם. כאשר אברהם הגיע למקום שבו משפחתו היו אמורים להימצא, הם לא היו שם, אך מכרה של בני המשפחה, אשר עדיין נשארה במקום סיפרה לו שהם עזבו. אברהם הוצף ברגשות של עצב ובכה, הוא כנראה חשב שאולי לא יראה יותר את משפחתו.

 

אברהם היה צריך לחזור לצבא ולהילחם. הוא נילחם בגבורה ב"קרב סטלינגרד", אותה עיר שמשפחתו עזבה למזלם, ושם נפל בקרב. את כל הסיפור הזה משפחתו גילתה מהתכתבויות בין האחות של סבתי בלה, לבין מכרתם בסטלינגרד. המזל שיחק לסבתי ולחלק ממשפחתה, אך גורל מר פגש אותו, את אברהם, אשר התנדב להילחם ונהרג בעת הגנה על מולדתו.

 

הוא צדק, יותר לא ראה את משפחתו. לעולם.