מאגר סיפורי מורשת

שמי דור אבאיב. במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בחרתי לתעד את סיפור חייו של סבי האהוב, מאור ברלד.

ילדותו של סבא מאור

סבי מאור ברלר נולד בשנת 1949 ברומניה. מדינה קומוניסטית עניה. החיים היו פשוטים. האנשים היו עם מעט מאוד יכולת כלכלית ונאלצו להסתדר עם המעט שהיה. ההורים עבדו שעות רבות ולא הרבו לצאת לבילויים או לטיולים. לכן המפגשים היומיומיים התקיימו בעיקר בתוך המשפחה הגרעינית: סבא, הוריו ואחיו מיקי. הקשר עם בני המשפחה המורחבת היה תמיד סביב השבת והחגים, אז נהגו לארח ולהתארח ולהנות ממשפחתיות חמה. בבית של סבא היה מכשיר רדיו, כל בני המשפחה ישבו סביבו לשמוע חדשות, מוזיקה והודעות מעניינות. מכשיר הטלוויזיה באותם ימים הקרין תמונות בשחור לבן.

סבא מאור וחבריו אהבו לשחק יחד משחקים שונים כגון שש אבנים. סבי סיפר כי בתקופת ילדותו לא היה שפע של משחקים, לכן הילדים היו צריכים להיות יצירתיים ולהמציא משחקים שונים בעצמם. כשרצו לשחק כדורגל, לא היה כדור ולכן היו צריכים ליצור כדור למשחק. סבא, שהיה תמיד מאוד יצירתי והמציא משחקים מפריטים שיש בבית, היה לוקח זוגות גרביים ומכניס אחד בתוך השני ויוצר איתם כדור למשחק. המשחקים של פעם היו מאוד יצירתיים ומיוחדים.

המצאה יצירתית נוספת היו משחקי כדורגל עם פקקים: סבא וחבריו היו מציירים בגיר על משטח עץ מגרש כדורגל עם שני שערים בצדדים, כל ילד היה לוקח פקק בצבע אחר והם היו משחקים כדורגל כך שהפקקים שימשו כשחקנים במגרש.

מוסיקה וריקודים בשנות הנעורים

סבא מאור אהב מאד להאזין למוסיקה. הוא אהד להקות וזמרים שעד היום מוכרים, ובמיוחד אהב את הזמרים אלביס פרסלי, מייקל ג'קסון והאחים ג'קסון. סבא היה בחור חברותי ובילה עם קבוצת חברים גדולה. הם נהגו לרקוד במועדונים ובמסיבות שנערכו בבית הספר. באותה תקופה רקדו דיסקו, טוויסט, רוק אנד רול, טנגו ופסדובלה. בזמנו הפנוי בשעות אחר הצהריים סבא נהג לצפות בסרטים בסינמה, בעיקר סרטי קומדיה או סרטי אימה. סבא וחבריו אבו לטייל בפארק, לעתים שכרו סירה ושטו בים.

שבת וחגים ברומניה

בימי שישי ושבת וכן בחגים סבא היה הולך עם בני משפחתו לבית הכנסת הגדול בבוקרשט. כל המשפחות היהודיות היו מגיעות לבית הכנסת למפגש דתי וחברתי. סבא פגש שם הרבה צעירים בני גילו והיו יושבים מדברים וצוחקים יחד. כך היו מעבירים יחד את השבת והחגים עם חברים בני משפחה.

החלום- להקים בית יהודי בישראל

סבא הכיר את סבתא ביאטריס באחת השבתות, כשהגיעה עם משפחתה לבית הכנסת. הם היו בני תשע עשרה, התאהבו והתחתנו. סבא מאור וסבתא ביאטריס חוו אנטישמיות בסביבתם וסבלו מאד. סבא התגייס לצבא הרומני ושם הוא סבל מהתנכלויות על רקע היותו יהודי. סבתא למדה רוקחות וסבלה מאוד מאנטישמיות. לכן כשהכירו והפכו לזוג, גמלה בליבם החלטה לעלות לישראל ולהקים בית יהודי.

שנה לאחר מכן, בשנת 1972, הם הגשימו את חלומם ועלו לישראל.

התחלה חדשה ומאתגרת

סבא וסבתא גרו כחצי שנה באולפן עולים ולאחר מכן השתקעו עם משפחתם בקריית שמונה. סבא שינה את שמו הפרטי ממאוריציו למאור. החיים כעולה חדש לא היו פשוטים, אך התחושה הייתה שהגיע הביתה. הקושי העיקרי היה השפה. סבי למד עברית באולפן כחודש, אך עדיין היה מאתגר עבורו להבין ולהתבטא.

זכור לו מקרה מביך כעולה חדש בתקופה שלמד באולפן. הוא נסע באוטובוס לאזור פתח תקווה, ומכיוון שלא ידע מספיק טוב עברית, הוא לא הצליח להסביר לאן עליו להגיע. לבסוף הגיע ליעד, אך היה מתוסכל מאד. חוסר הביטחון בשפה הקשה עליו גם במציאת עבודה וביציאה לבילוי. לכן הסתפק בטיול בפארק. בסופו של דבר מצא עבודה ושיפר שליטתו בשפה. סבא עבד במפעל לייצור שבבי אלקטרוניקה וסבתא עבדה כרוקחת. הוא יצא לקולנוע ונהנה מצפייה בסרטים. סבא אומר שלמד עברית הכי טוב מהילדים ומהנכדים שלו. למרות הקשיים בתחילת הדרך בישראל, סבא גאה לחיות כאן כיהודי במדינת ישראל. סבי הביא עימו מרומניה מפות שולחן עבודת יד מיוחדות, שחלקן נעשו במסרגה אחת. חשוב לסבא שהמשפחה תשמור על המפות ושהן תעבורנה מדור לדור.

לסבי מאור ולסבתי ביאטריס נולדו בת אחת ושני בנים: רונית, אימא שלי, דני וחנן. יש להם שמונה נכדים. סבא וסבתא התגרשו וכיום סבא גר בנתניה.

הזוית האישית

סבא מאור: אני מאוד אוהב את דור, הייתי מאושר לעבוד איתו ונהניתי מכל רגע. אני מקווה שהוא יזכור את הסיפורים שלי ואת אהבתי אליו.

דור: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבא שלי, אני חושב שהתכנית חיזקה עוד יותר את הקשר בינינו, שהיה חזק גם קודם. אני מקווה שיהיו הזדמנויות נוספות לתכניות כאלה עם סבא וסבתא.