מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משואת אירופה לתקומה בישראל

מאיה וסבא צבי
המשפחה שקלטנו מאוקריאנה
משפחתם של גולדה ויצחק רבין

העלייה לארץ ישראל
שמי צביקה, נולדתי בתאריך 16.01.1947 במחנה עקורים אינרינג (ainring) שבגרמניה. הורי נפגשו במהלך המלחמה באוקראינה לשם אבי הגיע כשנמלט מהגרמנים מפולין.
 
אימא ילידת העיר ינקייבו שבמחוז דונייצק שבמזרח אוקראינה. אבא יליד העיירה רפלובקה (rafaluvka) מחבל ווהלין שבפולין. בשנת 1948 עברנו ממחנה עקורים אינרינג למחנה עקורים לכפלד (lechfeld) לקראת העלייה לישראל. הגענו לישראל בתאריך 6.12.1948 באניית המעפילים קסרטה ונשלחנו למחנה העולים בפרדס חנה. בתאריך 6.01.1949 אבי קיבל הפניה ללשכת העבודה בתל אביב ולכן עברנו לגור בשכונת מנשייה שביפו. גרנו יחד עם מספר משפחות בבית ערבי נטוש עם חצר מרכזית משותפת שהיה מרכז פעילות משותף למבוגרים ולילדים.
 
תמונה 1
אני ורעייתי חיה בחתונה
 
חבלי הקליטה
בשנים שגרנו ביפו המשפחה התרחבה ונולדו שני אחיי אברהם ונחמה. בתקופה זו למדתי בבית הספר תחכמוני, בית הספר הדתי הראשון בתל אביב. בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה המצב הכלכלי בארץ היה קשה ולכן הממשלה החליטה על "משטר צנע" לפיו יחולקו מוצרי מזון ומצרכים בסיסיים בכמות מוגבלת ושווה לכל תושב. אימא ידעה לכלכל את צעדיה בחוכמה וניהלה את משק הבית מבלי שאנו הילדים נרגיש במחסור כלשהו.
לאור קשיי הפרנסה ביפו, החליטו ההורים לעבור למושב ניר עקיבא שבדרום הארץ. המצב הכלכלי שלנו השתפר ואנו הילדים נהנינו מאוד מהחיים במושב.
אימא גולדה רבין (ברסלבסקי)
אימא נולדה בשנת 1916בעיר ינקייבו שבאוקראינה. לאימא היו שמונה אחים ואחיות, אחיה הגדול אברהם שירת בצבא הרוסי, נשבה ע"י הגרמנים והוצא להורג עם יתר השבויים בבורות הריגה. דב האח הצעיר השתתף בקרבות ונהרג במלחמה. אחותה רבקה נרצחה עם בני משפחתה ע"י הגרמנים כאשר פרצו לעירם דונייצק. האח ניסים שירת בצבא, נשבה ע"י הגרמנים ושוחרר בתום המלחמה. בשנת 1941 נפתח מבצע של הגרמנים לכיבוש ברית המועצות, בשלב זה המשפחה של אימא  ברחה כמו רבים אחרים אל הרי אורל שבסיביר. בתום המלחמה במחוז דונייצק בשנת 1944 הם חזרו לביתם.
פרט לאימא שעלתה לישראל, הוריה ויתר האחים והאחיות ששרדו את המלחמה נשארו באוקראינה. לאחר מלחמת העולם השנייה, נותק הקשר בין המשפחה בארץ למשפחתה של אימא באוקראינה, אבל אימא מצאה דרכים לשמור על הקשר עם המשפחה באוקראינה .
 
 תמונה 2
                     סבי, בן ציון וסבתי, נחמה ברסלבסקי.
 
אבא יצחק רבין
אבא נולד בשנת 1910 בעיירה רפלובקה שבפולין. בעיירה היו שתי משפחות רבין, משפחת הרשל (צבי) רבין ומשפחת יעקב רבין. שמי ניתן לי על שם סבי הרשל רבין. לאבא היו אח וחמש אחיות. בשנת 1941 אבא גויס לצבא הרוסי שם שירת עד למועד שחרור כל החיילים הפולנים בשנת 1943. האח של אבא יעקב הצליח להגיע לארץ בשנת 1939 באניית המעפילים פאריטה של ארגון התנועה הרוויזיוניסטית וכך ניצל. בארץ הצטרף לפלוגת גיוס של בית"ר ולאחר מכן התגייס לצבא הבריטי במטרה להילחם בגרמנים. במלחמה הוא נשבה ע"י הצבא הגרמני ובסיום המלחמה בשנת 1945 הוא שוחרר וחזר לארץ.
רצח היהודים בחבל ווהלין החל בקיץ 1941 עם הפלישה של גרמניה הנאצית לברית המועצות. בשנת 1942 רוכזו כל היהודים בגטאות ובקיץ 1942 הושמדו כל יהודי ווהלין.
ההורים של אבא וחמש האחיות נרצחו בצורה אכזרית על ידי הגרמנים בסיוע האוכלוסייה המקומית. היהודים מהעיירה על כל משפחותיהם הובלו מהגטאות ליער הסמוך שם נורו חלקם בחיים אלי בורות הריגה שהוכנו מראש ע"י המקומיים.
 
בשנת 1945 אבא הגיע לינקייבו וחיפש מקום להתפלל בו. הוא מצא בית כנסת בביתה של משפחת ברסלבסקי שם אבא ואימא נפגשו.  
 
תמונה 3
      אימא גולדה, אבא יצחק, אחי אברהם ואני. תמונה מיפו. לפני שנחמה אחותי נולדה. 
 
המסע לישראל
בשנת 1946 אבא ואימא התחתנו ולאחר מכן, התארגנו לעלות לארץ ישראל. הם נסעו לפולין לעיר בשם "דולני-שלונסקי" שבחבל ארץ שלזיה, התגוררו בקיבוץ בשם "העלייה לישראל". במקום התרכזו יהודים שהתכוננו לעלות לארץ. בקיבוץ אבא לימד עברית ותורה. משם נסעו למחנה עקורים אינרינג (ainring) שבגרמניה שבו נולדתי ולאחר מכן עברנו בשנת 1948 למחנה עקורים לכפלד (lechfeld) לקראת העלייה לישראל. 
 
אבא לא דיבר על השואה

אבא נפטר בשנת 1984. עד מותו לא סיפר לנו את מה שעבר על משפחתו ועל החוויות הקשות שהוא שמר בליבו. אמא סיפרה בקצרה את מה שעבר על משפחתו של אבא ועל משפחתה, כולל שלאבא ולאימא היו משפחות מנשואים קודמים עם ילדים שכולם לא שרדו את השואה. בארץ להורים היה חשוב לשמור על קשר שוטף עם מכרים ששרדו את השואה והם נהגו לשתף אותנו בביקור אצל מכרים מאוקראינה ומפולין. ידעתי שאבא היה מגיע לאזכרה שנתית בהיכל יהדות ווהלין שבגבעתיים בלי ששיתף אותנו באזכרות.

לאחר מות אבא החלטתי להגיע להיכל ווהלין בגבעתיים מתוך תקווה לקבל מידע על העיירה רפלובקה, חבל ווהלין וללמוד מה קרה למשפחת אבי בשואה. מצאתי בהיכל ווהלין ספרייה המהווה שלוחה של ספריית "יד ושם" בירושלים, מצויים בה ספרי מחקר וזיכרונות, כתבי עת, ואף אוסף סרטים בנושא השואה.

מצאתי בספרייה ספר זיכרון לזכר העיירות רפלובקה הישנה, רפלובקה החדשה, אוליזרקה, ז'לוצק והסביבה שנכתב על ידי בני העיירה ששרדו את השואה. לצערי לא הצלחתי לקנות את ספר הזיכרון, אבל הקדשתי זמן לקרוא אותו בספריה ולאחר מכן הצלחתי להגיע לעותק מקוון של הספר שקיים בספריה הציבורית בניו יורק.

בעזרת המחשב בספרייה הצלחתי לקבל מידע על המשפחה מארכיון הצלב האדום בגרמניה. כך קיבלתי תיעוד על לידתי במחנה העקורים אינרינג ועל המעבר למחנה העקורים לכפלד לקראת העלייה לארץ.

קיבלתי את מספר הטלפון של אברהם אפלבוים שהוא אחד מהכותבים העיקריים של ספר הזיכרון של העיירה והתקשרתי אליו. הוא שמח לשמוע שמתקשר הבן של יצחק רבין ומיד הזמין אותי ואת בני משפחתי לביקור בביתו. הגעתי עם אחי אברהם ואחותי נחמה ובני הזוג למפגש מרגש. בפגישה שארכה כשלוש שעות, אברהם אפלבוים סיפר על העיירה לפני השואה, על האירועים עם פלישת צבא גרמניה הנאצית, החיים בגטו וסיפורו האישי כיצד ניצל. אברהם אפלבוים הנער בנה מחבוא בעליית הגג ובליל שבת שבו התגלו סימנים לחיסול הגטו הצטופפו במחבוא כמה משפחות. בשבת השכם בבוקר נשמעו קריאות לצאת מהבתים אברהם נשאר במחבוא ולאחר חיסול הגטו הצליח להימלט. במהלך הפגישה אברהם אפלבוים הציג תמונה של נערות צעירות מהעיירה בציון שמן, אבל לגבי נערה אחת אמר שאינו בטוח שזו דינה רבין (אחות של אבא). להפתעתו אמרתי לו שאני בטוח! הסברתי שהנערה בתמונה דומה "כמו שתי טיפות מים" לאחותי נחמה בצעירותה.

לאחר ההיכרות עם היכל יהדות ווהלין ועם האנשים ששרדו את השואה, אני ובני השפחה מגיעים כל שנה לאזכרה השנתית המתקיימת בהיכל ווהלין.

תמונה 4

אני, אחותי נחמה ובן דודי שבתאי, ביום הזיכרון בהיכל ווהלין  לחללי העיירה רפובליקה

עליית המשפחה מאוקראינה

עם פתיחת שעריה של ברית המועצות יצרנו קשר עם המשפחה באוקראינה ונערכנו לקליטת המשפחה בישראל. אימא נסעה עם אחותי לפגוש את המשפחה ולאחר חזרתן נערכנו לקלוט את המשפחה הגדולה בארץ. באותם ימים הוחלט לקלוט את העולים בשיטה של קליטה ישירה, על פי שיטה זו העולים קיבלו מענקים כספיים לתמיכה ראשונית לשהותם בארץ ובאחריותם לדאוג לעצמם כולל מציאת דיור ומקום עבודה. הדירה של אימא ברמת גן הפכה להיות "מרכז קליטה". אספנו ריהוט ומיטות מחברים והבית היה מוכן לקליטת המשפחה. אימא הייתה בקשר טלפוני עם המשפחה ונערכנו לקלוט אותם בשלבים בהתאם לקצב ההגעה לישראל. כאשר הגיעה משפחה לארץ אנחנו כבר חיכינו להם בשדה התעופה בן גוריון. בתקופה זו הייתה עלייה גדולה מבריה"מ ומטוסים רבים נחתו בארץ. ניסינו לזהות את קרובי המשפחה ולאחר מכן נסענו ישירות לביתה של אימא. כך קלטנו במספר גלים את דודי מוטי ברסלבסקי ובני משפחתו וכן את בני משפחות הדודים ניסים, פולה ושורה שנפטרו באוקראינה. תוך זמן קצר מצאו בני המשפחה מגורים ועבודה ברמת גן ולאחר מכן התפזרו לאשדוד, ערד, בית שאן ועפולה.  

זיכרונות ילדות

יפו

למדתי בבית הכנסת ("חדר") בכיתות א', ב'. במיוחד זכורה לי הופעת תזמורת חליליות שבה אני מופיע. יש לי עד היום תמונה של ההופעה. 

תמונה 5

גרנו ביפו בשכונת מנשייה שקרובה לים לא רחוק מהדולפינריום של היום. אהבתי ללכת לים ופעם אחת נסחפתי עם הגלים לתוך המים העמוקים ואדם מבוגר הוציא אותי מהמים. כשאימא שמעה מה שקרה, היא סיפרה לי שבאוקראינה לפני שנולדתי הזהירו אותה שייולד לה בן שעליו להיזהר ממים, כמו כן אני זוכר את מגדל השעון של יפו כשהיינו עוברים על פניו בשבתות בדרכנו לבקר את קרובי משפחה שהתגוררו ביפו. 

מושב ניר עקיבא

כשהגענו למושב לא היה בית ספר אזורי ולכן למדנו במושב ניר משה הסמוך בצריף שהיה המועדון של המושב. מכיוון שלא היו הרבה תלמידים למדנו שלוש כיתות בחדר אחד עם מורה אחד. המורה חיימק'ה ראה את ההגעה לנגב כשליחות ציונית והנחיל לנו ערכים שהם לא פחות חשובים מהציונים. היה לו קשר מיוחד עם הילדים ואפילו היה משחק אתנו ג'ולות בהפסקות.

בשנת 1956פרצה מלחמת סיני ("מבצע קדש") אחד הגורמים לפרוץ המלחמה היה שיגור חוליות הפדאיון מעזה לישראל. אני זוכר פעילות של המסתננים במושב שלנו. לילה אחד הם גנבו פרות מהרפת של אחד החקלאים. בחקירת האירוע התברר שהם שהו לילה קודם בתוך ערימות החציר שבחצר לצורך תצפית לפני ביצוע הגניבה.

בכיתה ז' נפתח בית ספר אזורי במבועים שאליו הגיעו כל הילדים ממושבי המועצה האזורית בהסעה על גבי משאית. בבית הספר למדנו יום לימודים ארוך במסגרתו קיבלנו ארוחת עשר וארוחת צהריים (שלא כל כך אהבתי). לתלמידים הייתה תורנות בחדר האוכל. אחרי הצהריים היו לנו פעילויות שכללו עבודה בגן הירק ובגינת הנוי של בבית הספר וכן במגוון חוגים כמו ספורט, דרמה ועוד.

תמונה 6

 מאיה וסבא צבי

תשע"ו

מילון

משטר צנע
כדי להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה, הונהג ב-1949 משטר צנע, שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון, ביגוד וריהוט לכל אזרח.

מחנה עקורים
עם תום מלחמת העולם השנייה, היו באירופה פליטים ועקורים בני כל העמים. מספרם הכולל של העקורים היה קרוב ל-8 מיליון איש. המטרה הראשונה של צבאות בנות הברית הייתה להחזיר את כל העקורים הביתה. חלק מן המחנות הוקמו במחנות ריכוז לשעבר.

מסך הברזל
הוא קו הגבול האידאולוגי אשר חילק את אירופה לשני גושים: הגוש המזרחי הנשלט על ידי ברית המועצות, והגוש המערבי בהנהגת ארצות הברית. המושג נוצר כתוצאה מהשתלטות ברית המועצות על מדינות מזרח אירופה שהתבטאה בהקמת "דמוקרטיות עממיות", והוא ביטא את הקרע בין שני הגושים ואת תחילתה של המלחמה הקרה.

ציטוטים

”סבא רבא: אבא לא דיבר על השואה. “

”סבתא רבתא: העבודה מכבדת את בעליה.“

הקשר הרב דורי