מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משואה וצער לגאולה ושגשוג

אנ ירדן כהן וסבתא דורית כהן בתמונת סלפי
התמונה מהצבא
סיפורה של סבתי דורית: מחורבן לתקומה

שמי דורית כהן, אני ילידת הארץ. נולדתי בחיפה בשנת 1951. הוריי ניצולי שואה ויש לי אח אחד. סיימתי לימודי הנהלת חשבונות והתגייסתי לצבא. נישאתי בשנת 1970 ונולדו לי שלושה בנים. במשך 33 שנים שימשתי כמנהלת כוח אדם ותקציב באגף הרווחה בנוף הגליל.

הוריי ילידי יוגוסלביה. אבי שמעון היה איש אמיד ואילו אמי פרנציסקה היתה בת בכורה משלושה אחים, לאם חד- הורית (גרושה), שנאלצה לצאת לעבודה ולדאוג לפרנסת המשפחה.

הוריי

תמונה 1

עם פרוץ מלחה״ע השנייה גורשו אמי ומשפחתה מביתם והעוברו למחנה עבודה. אבי שירת בצבא ובתום המלחמה, כשחזר הביתה, גילה כי כל משפחתו נכחדה, מלבד שני בני דודים ששרדו. לאחר המלחמה נישאו הוריי והביאו את אחי אלכס לעולם.

בשנת 1948 עלתה משפחתי ארצה: סבתי, הוריי, אחי אלכס – אז בן חצי שנה, דודתי, דודי, ובת דודתי, שאף היא איבדה את אביה במלחמה – האב ובתו לא נפגשו מעולם. עם הגיעם לישראל, נשלחו בני המשפחה למעברה וחיו בתנאים דלים ביותר. אבי, שרצה לחזור למקצועו בארץ כמנהל חשבונות, ביקש סיוע והכוונה על מנת שיוכל ללמוד את שיטת העבודה בארץ, אך הממונים/ אחראיים שלחו אותו לעבוד בקטיף תפוזים. לימים עבד כאינסטלטור בחברת סולל בונה.

עם הזמן עברה המשפחה לדירה בת שני חדרים בחיפה, כאשר בחדר אחד גרה דודתי עם בתה ובחדר השני גרנו הוריי, אחי ואני, שנולדתי כאמור בשנת 1951. תנאי המגורים לא היו קלים, מאחר ולא היו מים זורמים בבית והשירותים היו מחוץ לבית. אמנם תנאים פיזיים קשים, אך אנחנו הילדים לא יכולנו להתלונן. זאת הייתה שכונה גדולה מאוד, היה שיתוף בין כל הילדים ובחגים כמו ל"ג בעומר חגגנו כל השכונה יחד, כמו-כן נערכו משחקים משותפים בהם השתתפו כל ילדי השכונה ועוד.

בהגיעי לגיל 13 חלה אבי ונפטר ממחלה קשה, כשהיה רק בן 55 – נשמה טובה וטהורה שנפטר מצער. אמי, אישה חזקה וחמה – אשת חיל – נאלצה לגדל את שני ילדיה בגילאים 13-16 (גיל ההתבגרות) לבדה, כשהיא מפרנסת אותנו כסייעת לאורטופד. בגיל 50 החליטה ללמוד מסאג'-רפואי ועסקה בכך עד יציאתה לגמלאות.

אני למדתי הנהלת חשבונות ובגיל 18 התגייסתי לחיל הים. לאחר כחצי שנת שירות – ניצחה האהבה – ונישאתי לבעלי יהושע שהיה אדם, בן זוג ואב יוצא דופן – כולו נתינה ואהבה. בשנת 1972 נולד בנינו הבכור שי ולאחר ברית המילה עברנו מחיפה לנצרת עילית. שנתיים וחצי לאחר מכן, נולד הבן השני, גיא (אבא של ירדן) ובשנת 1983 נולד בן הזקונים גלעד.

אני עם בניי

תמונה 2

יהושע עבד במפעל בטירת הכרמל, מה שאילץ אותו לנסוע בשעות הבוקר המוקדמות, וחזר בשעות אחר הצהריים המאוחרות. אני לעומת זאת עבדתי ברשות המקומית במשך 33 שנים ושימשתי כמנהלת התקציב של אגף הרווחה. כיום אני אלמנה מזה חמש שנים, בעלי היקר נפטר ממחלה קשה.

יצאתי לגימלאות לפני 10 שנים ואני מעסיקה את עצמי בפעילויות מגוונות שמציעה עירי נוף הגליל, כאשר במקביל ובסדר עדיפות ראשוני אני עומדת לרשות ילדיי ונכדיי ומסייעת להם על פי הצורך.

המשפחה

תמונה 3

הזוית האישית

ירדן: היה כיף ולמדתי עוד דברים שלא ידעתי והיתה חוויה.

סבתא דורית: הייתה לי הזדמנות מבורכת לשהות עם נכדתי המקסימה ושיתוף הפעולה הביא לתוצאה הרצויה.

מילון

גימלאות
גִּמְלָה היא תגמול המשולם לאדם או לזכאים בגינו, בדרך כלל בגין עבודתו או בגין שירות שנתן או בגין פגיעה שנפגע. גמלה ניתנת בעין (כלומר על ידי מתן שירותים או מצרכים) ובכסף. גמלה ניתנת בצורת מענק חד-פעמי או באופן תקופתי (פנסיה), בדרך כלל בתשלומים חודשיים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לאחר כחצי שנת שירות - ניצחה האהבה ונישאתי לבעלי יהושע“

הקשר הרב דורי