משה המפקד הצנחן
בגיל 12 עברתי לקיבוץ יחיעם, ואחר כך התגייסתי לצנחנים.
הוריי הגיעו באנייה לחיפה. מנמל חיפה לקחו
את כל העולים למקום שנקרא 'בית העולים' אשר נמצא בעתלית. לאחר שריכזו את כל העולים
החדשים, העבירו אותם למעברות. שיכנו אותנו בצריף שהרצפה שלו הייתה עשויה חול. חשמל לא
היה, אז היינו מדליקים למפה (עששית), הלמפה הייתה מנורה מזכוכית שבתוכה היה נפט עם
פתיל שהיינו מדליקים אותו. גם בחוץ היו עמודים עם עששיות ששימשו לתאורה. בשעות
החשיכה כשהיינו משחקים בחוץ, הלמפות היו מאירות לנו את הרחובות.
עם ההורים
נולדתי בצריף הזה, במעברה שהיתה בבני-ברק, כי
אמי פחדה שיקרה לי משהו בבית החולים. המעבר מהצריפים למבנה בלוקים היה טראומטי
לכולנו. קצת נבהלנו כשראינו לאן נכנסנו, כי בצריף היתה לנו אדמה וגינה. אבי ואחיותיי
שתלו פירות וירקות, היו לנו פרות ותרנגולות ואווזים. ובמבנה בלוקים לא הייתה לנו
האפשרות להביא את כל החיות ואי אפשר היה לגדל גידולים.
הלכתי לבית ספר "אגודת ישראל', בו למדו
ילדים יוצאי עדות אשכנז ותימן, שהיו נוהגים לגדל פאות, לכן החליטו הורי לגדל גם לי פאות. בקרב יהודי ספרד לא נהוג היה לגדל פאות ובמקום מגוריי לא היו הרבה ילדים עם
פאות, אז קצת סבלתי מהעניין כי היו ילדים שהציקו לי על זה.
בגיל 12 עברתי לקיבוץ יחיעם, ואחר כך התגייסתי לצנחנים.
בר מצוה
עברתי טירונות ולאחר מכן קורס צניחה וקורס מפקדים. סמוך לסיום
קורס המפקדים, פרצה מלחמת יום הכיפורים, שהייתה טראומטית. הרגשנו כאילו חורבן בית
שלישי. נשלחתי לרמת הגולן לאחד המוצבים, שבו נפצעתי. הייתי אז בשירות סדיר. הועברתי
לבית חולים תל-השומר, בו אושפזתי כשנתיים וחצי. לאחר מכן שובצתי להיות מ"פ מפקדה
בבית ספר למכ"ים בכרמיאל, ואחר כך לשארם א-שייך ולסנטה קטרינה.
חייל בצבא
בפינוי הגדול
בסיני, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, היינו צריכים להתפנות, אז עברתי לפקד על מחנה
של יחידת ניסויים על רכבים, פצצות וטנקים. אני הייתי אחד מהראשונים שהשתתפו
בפרויקט 'טנק המרכבה'. לאחר מכן עשיתי הסבה לקציני חימוש, שירתתי בבסיסי חיל האוויר
במרכז הארץ, ביחידה 50 ובבסיס עובד.
בחתונה
בשנת 1998 השתחררתי מהשירות הצבאי. באזרחות
עברתי תאונה קשה ששינתה את חיי. איבדתי את
כושר העבודה, לכן התחלתי להתנדב לארגון צוות גמלאי צה"ל ונכי צה"ל. היום
אני מתגורר ביבנה ומשתדל להיות פעיל ולהתנדב היכן שאני יכול לתרום.
דואנס-סמל האחוזות בספרד
תשע"ו
מילון
בית העוליםביתנים שהיו בעתלית ונועדו לשכן בהם את על העולים שהגיעו באוניות לארץ ישראל. בין הביתנים היו מחיצות מבד שהפרידו בין המשפחות.
למפה
מנורה מזכוכית שהיתה דולקת באמצעות נפט במיכל עם פתיל.
מעברות
צריפים מעץ ללא רצפה, שהיו פזורים ברחבי הארץ שבהם שיכנו את העולים שהגיעו מארצות שונות בעולם.
תקופת הצנע
הונהגה בישראל בעת קליטת העליה ההמונית בין השנים 1949-59 ואופיינה בהגבלת רכישה של מזון ומוצרי צריכה, כדי להקטין את הגרעון התקציבי במדינה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה בה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. כמו כן הוטלו הגבלות על כספים שניתן היה להוציא מהארץ והורחבה המדיניות באמצעות ייצור רהיטים 'עממיים' במחיר זול
ציטוטים
”אחרי התאונה התחלתי להתנדב לארגון צוות גמלאי צה"ל ונכי צה"ל“