מאגר סיפורי מורשת

ראשית עליתי ארצה עם קרובים ולא עם הוריי מאחר לכל היהודים היה לחץ לעלות ארצה בהקדם לכן נאלצנו להקטין את גילי ,היות ובתם הייתה בת גילי ,וכך המשיכו להצהיר שאני ביתם הקטנה גם בארץ , בשער העלייה שמענו שמקבלים נערים בני ?13 לקיבוץ לעליית הנוער לכן אמרתי לפקיד שאני   בת 13 וכך נשלחתי לקיבוץ.  חפצי-בה . בקיבוץ עבדנו 4 שעות ולמדנו 4 שעות .היו לנו מדרכים טובים שלמדו אותנו אהבת המולדת ואהבת  החקלאות כמו חן  היו  חברים מתנדבים שהעשירו אותנו בהשכלה כללית .

החברה שלנו נקראה "חברת כפירים" כשמה כן הייתה היינו מצטיינים בספורט, בהצגות ובכל מפגש במחנות היינו מצטיינים וזוכים בהרבה פרסים  לגאוות המשק.

כאשר הוריי עלו ארצה דרשו  בתוקף שאעזוב את הקיבוץ ואצטרף למשפחה,  דבר שנשמע בזמנו כבגידה בחברה ובכלל בערכים בקיבוץ. אמי התחפשה לחולה ואני הייתי אמורה לטפל ולעזור לה.

בהגיעי לעיר התברר שאני קטנה בשנתיים  לפי תעודת העלייה וגדולה בשנתיים לפי התעודה בעליית הנוער וגם אני לא הבת  של הוריי  אלא הבת של הקרובים  שעליתי איתם ארצה לכן אבי פנה לבית המשפט בעזרת עורך דין לתקן את גילי ואת שם משפחתי.

לפי הוראת בית המשפט נשלחתי  לצלם את זרועות ידיי כדי להוכיח את גילי וכן ע"י שני עדים שאכן אני בת להוריי בת 14.6 הייתי צריכה להמשיך ללמוד אבל לא הייתה לי תעודה המעידה על השכלתי . אחרי חיפוש מצאתי בית ספר עממי ללימודי ערב ברחוב  יבניאל בתל אביב. המנהל בחן אותי בחשבון ובאנגלית וכך שבץ אותי לכתה ח' כך תהיה לי תעודה להמשיך למודים אחר כך המשכתי בתיכון ערב "גבע" הנמצא בחצר של בית הכנסת בי"ל בשדרות רוטשילד חמישית ושישית ואת השביעית.