מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מריו להרצליה בחמש דקות

אני וסבא לפני העבודה מקשיבים לסיפורים
סבא ומשפחתו ביום הראשון בארץ
כל חייו של יוסף (זוקה) ברונז אשר עלה לארץ מברזיל

סיפורו של יוסף ברונז

הורי היגרו לברזיל מפולין ממש לפני מלחמת העולם השנייה, אבי עלה קודם ורק אחרי מס' חודשים אימי הגיעה עם שתי אחיותי ואחי הקטן. רק שנה אחר כך אני נולדתי בברזיל, בשנת 1938.

נולדתי בחודש יוני, אבל מכיוון שאבא שלי לא הכיר את חוקי המדינה הוא לא רשם אותי בתאריך הנכון ורשם אותי בנובמבר. בהמשך, כשגדלתי, למדתי בבית ספר יהודי בשם הרצליה.

אחי ואני היינו מאד קרובים האחד לשני, ועשינו הרבה דברים ביחד. למשל, פתחנו בבית מעבדת צילום, בתוך חדר האמבטיה, סגרנו ואטמנו את כל מקורות האור והתחלנו לפתח תמונות בשחור לבן. בנוסף, עבדתי כבר מגיל מאד צעיר, הייתי מוכר עיתונים בקיוסק, עזרתי להורי בעסק הטקסטיל שהיה להם, הייתי מעביר סחורה, תופר כפתורים בבגדים ומגהץ.

אחרי מלחמת העולם השנייה, דודי ששרדו את המלחמה, הגיעו לברזיל והביאו לי ולאחי מתנה, זוג גלגיליות. מכיוון שחלקתי את המתנה עם אחי, אני הרכבתי על רגל שמאל והוא על רגל ימין, וכך התגלגלנו שנינו יחד.

בגיל 10 נכנסתי לתנועת הנוער "השומר הצעיר" בריו דה ז'נירו, התקדמתי בתוך התנועה מתפקיד לתפקיד עד שהגעתי להיות הגזבר הראשי של התנועה בריו דה ז'נירו. בכל שנה בחג השבועות היינו אוספים חפצים מחנויות של יהודים ומוכרים אותם בין בתי הספר היו וויכוחים מי אוסף הכי הרבה?, ומי מוכר הכי הרבה? ואת הכסף שנאסף מסרנו לקרן קיימת לישראל. אחרי זה היו תהלוכות שבהן השתתפו כל ילדי התנועות ובתי הספר כולם היו באים אם שלטים, ומהתהלוכות נמצאת כיום בבית התפוצות. באגף חינוך עולמי).

אחרי כמה שנים באחת התהלוכות של חג השבועות היה צריך להגיע לברזיל הסופר אבא קובנר ואנחנו חניכי התנועה היינו אחראיים לפרסם את בואו של אבא קובנר.

בקבוצה שלי בתנועה היינו משחקים משחק שבו כולם התחפשו והלכו לשני צדדים שונים של השדרה. היינו לזהות אחד את השני מתחת לתחפושות.

בשנת 1962, בזמן הקרנבל בברזיל, הלכתי לבלות במועדון של החבר'ה היהודים, יחד עם אחי. במקום פגשנו חבורת בנות, איתן רקדנו והשתוללנו. אחת הבנות מצאה חן בעיני, התחלתי איתה תוך כדי הבילוי, ולמחרת באתי אליה הביתה, הייתי קצת חוצפן ופתחתי את המקרר ולקחתי משהו לאכול, המשפחה שלה התלהבה מהספונטניות שלי והבטחון שהפגנתי ומאד אהבו אותי. יצאנו יחד תקופה מסוימת, קבענו להתחתן בשנת 1963, אבל ביקשתי דחייה, ולבסוף התחתנו בשנת 1964. בשנת 1965 נולדה ביתנו הבכורה ובשנת 1968 נולד בננו השני.

בשנת 1967 פרצה בישראל מלחמת ששת הימים, וכולנו בברזיל עודדנו את ישראל ושמחנו שהמלחמה נגמרה כל כך מהר. לאחר המלחמה, בשנת 1968, הגיע לברזיל בשליחות הסוכנות היהודית, האלוף עוזי נרקיס, אשר הרצה בפני הקהילה על המלחמה והחיים בישראל. הקהל היה רב וכולם התלהבו מההרצאה ומהדברים שסיפר. במקרה פגשתי בהרצאה מס' חברי ילדות שלא ראיתי מס' שנים, והחלטנו לייסד קבוצה וללבן יחד את העלייה לישראל.

כולנו היינו נשואים וכל משפחה החלה לתכנן את העליה שלה לארץ. בפרק זמן של 6 חודשים, כל חברי החלו לעלות לישראל. מכיוון שבדיוק נולד בנינו השני, המתנו מעט שיגדל, ואני עליתי בשנת 1969.

אחת הסיבות העיקריות בגללה רצינו לעלות לישראל היתה הרצון שילדיי ילמדו בבית ספר יהודי בארץ ישראל, וידעו את השפה העברית. מכיוון שביתי היתה לקראת כתה א', רציתי להקדים את העלייה לישראל, כמה שיותר.

בסך הכל היינו 8 משפחות שעלינו יחד ולמדנו כולנו באולפן "בן יהודה" בנתניה. בתום תקופת האולפן, בחרנו כולנו לגור יחד בשכונה אחת בהרצליה ואת כל החגים חגגנו יחד.

הורי שעלו יחד איתנו, מצאו את מקומם בתל אביב, וחברו לחברים ותיקים מאד עוד מהעיירה שלהם בפולניה. והשתייכו לבית כנסת יוצאי העיירה קרשניק. אחד החברים שלהם קישר ביני לבין מכר אחר שלו שעסק באדריכלות, ושידע לדבר פורטוגזית, וכך התקבלתי לעבודה כאדריכל נוף.

במסגרת עבודתי הסתובבתי הרבה בארץ ולמתי להכיר אותה, כגון שכונות רבות בירושלים (רמות, סנהדריה, נווה יעקב, והגבעה הצרפתית), באר שבע ערד ועוד.

במקביל קיבלתי הזדמנות לעבוד באוניברסיטת תל אביב בצוות פיתוח הקמפוס. כשהתחלתי לעבוד שם, בשנת 1970, היו בקמפוס 8 בניינים, אך עד שנת 2004 כבר היו 80 בניינים. אחד הפרוייקטים היפים בהם השתתפתי היה חיבור שני חלקי הקמפוס, בשנת 1992.

אחד מהבניינים שאני  התלהבתי להקים אותו היה בניין מצפה הכוכבים הנמצא ביישוב מצפה רמון.

הזוית האישית

היה ממש מרגש ומרתק והצלחתי להכיר את סבא יותר טוב. אני מאחלת לו שישאר כמו שהוא ולא ישתנה.

מילון

אבא קובנר
סופר שעבר את השואה

ציטוטים

”עליתי ועליתי בדרגות וככה הגעתי לדרגת גזבר ראשי“

הקשר הרב דורי