מאגר סיפורי מורשת

שמי קלאודיה, בת לגולדה כץ ואידל סטייסל שהגרו מהעיר טרוסטנייט אשר ברוסיה, אודסה. עם הפיכת הצאר התחילו פוגרומים בעיירות. נכנסו פורעים וגנבו לסבא שלי שעון. הסבתא התלוננה אצל הקומיסר שנכנסו פורעים וגנבו וקיבלה תשובה "תגידי תודה שלא הרגו אותך". הסבתא קטלינה הבינה שהזמנים השתנו. הם החליטו לחפש מקום אחר. הסבא אברהם הפליג לדרום אמריקה בתקווה למצוא מקום חדש. לאחר כמה שנים סבתי, יחד עם אמי גולדה, הגיעו לארגנטינה ונפגשו עם סבי.

באותה תקופה סבתי מדי יום ראשון הייתה מגיעה לנמל ומחכה לאונייה שבאה מאירופה לראות האם הגיע מישהו מהעיירה שהגיע כדי לעזור לו. הם התאקלמו בבואיינוס איירס וגרו בבית יחד עם מהגרים מאיטליה. סבתא שלי הלכה לבית ספר יסודי ולמדה תפירה. זה מה שהפך את התפירה למקצוע שלה. גולדה הכירה את אידל והם נישאו. גם אידל היה בן של מהגרים מהעיר קייב. נולדו להם ארבעה ילדים : אסטלה, ראול, קלאודיה ומנואל.

הייתה לי ילדות מאוד נעימה וחווית הקהילה היהודית הייתה רק בקרב המשפחה. כאשר בגרתי הלכתי לתנועת הנוער הציוני. יצאנו למחנה לשבועיים כאשר ההורים יכלו לבוא ולבקר, אך ההורים שלי שהיו עניים לא באו לבקר.

בגיל שמונה עשרה חברים עלו לישראל. זה נקרא "הגשמה". אני עזרתי לפרנסת הוריי, אך הציונות הפכה להיות חלק ממני. בגיל שמונה עשרה עבדתי כמזכירה במפעל ושם הכרתי את בעלי לעתיד. בעלי היה בעל המפעל ולכן הוא חיפש לי מקום עבודה אחר. כאשר נישאנו בבואיינוס איירס חזרתי לעבוד יחד אתו במפעל. המפעל היה ליציקת קלקר. אחרי שנולדו לנו שלושה ילדים והיינו ברווחה כלכלית, שאל אותי חורחה בעלי מה ארצה. היו שתי אפשרויות: לקנות בית או לנסוע לישראל. בלי להתבלבל עניתי מיד אני רוצה לנסוע לישראל.

הנסיעה לישראל הייתה במטוס בשנת 1964 וחזרנו באונייה. לאחר הנסיעה נולד לנו עוד ילד. שמות הילדים שלנו: דניאל אהרון, אנלייה רות, מריסה סלביה ואלברטו יונתן. הצלחנו לתת לילדים שלנו חינוך יהודי וציוני ומה שאני לא הצלחתי עשו ילדיי. היום יש לי שלושה נכדים צברים וארבעה נינים צברים. אנלייה עלתה לארץ ונישאה למאיר בן לרחל ומשה אלוני. היא הכירה אותו בישראל. שאר ילדיי נשארו אתי בארגנטינה. אבל הם שגרירי רצון טוב של מדינת ישראל.