מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה בשנת 1946 בעיר יאסי.

 

עליתי לישראל בשנת 1949 עם אמי וסבתי. בהגיענו לישראל, נשלחנו סבתי ג'ני פינדר, אמי מינה פישביין ואני למעברה בפרדס חנה. שבע שנים גרנו במעברה.  גדלתי שבע שנים במעברה בתנאים קשים. ללא חשמל /מים זורמים. בשנים הראשונות גרנו באוהל ולאחר מכן בצריף.

 

רוב שעות היום הייתי לבד מאחר שסבתי ואמי יצאו לעבוד בניקיון בבתים. החיים היו קשים. הגן הראשון שלי היה במעברה  באחד הצריפים. היו בו ילדים מכל התפוצות וכל אחד דיבר בשפת אמו. לא היו מתקנים בחצר הייתי אלוף במשחקי בלורות וחמש אבנים. המורה חנה חזנוב ז"ל , לא אהבה שהגולות נמכרו בהפסקה הגדולה והחזירה את הגולות למפסידים.

 סבא מאיר עם אמו וסבתו

רק בשנת 1955 סבא עבר לבית בשיכון נווה מרחב   

 

בנוסף לגולות, יש לי אוספי בולים, מחזיקי מפתחות וכלים נוסטלגיים. בנעורי אהבתי להרכיב דגמי מטוסים מקרטון. אהבתי מאוד לקרוא ספרים מהספרייה שהייתה מרוחקת מהבית.  

 

אני ומאירה היינו חברים כארבע שנים. השתחררתי מהשירות צבאי בגולני לאחר מלחמת ששת הימים.בינואר 1968 נישאנו אני ומאירה. הקמנו בית בפרדס חנה ונולדו לנו 2 ילדים, מתי ושירי.

 

מיכל איתה אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, היא הבת הצעירה של מתי בננו הבכור.

 

"מַעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה".

 

מחנה העולים בפרדס חנה: "מחנה העולים בפרדס חנה היה אחד משני מחנות העולים הגדולים בישראל, שאכלס באופן זמני עולים לישראל בימי העלייה ההמונית. בהמשך הוקמה בחלק משטחו מעברה".

מורה מובילה לילך פרץ

תשע"ו , 2016