מאגר סיפורי מורשת

שמי רעות, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי יהודית פרקש. סבתי יהודית נולדה בשנת  1946, לבית משפחת מרקוביץ, ברומניה בעיר ביימרה.

סבתא יהודית מספרת:

בילדותי גרתי בבית פרטי ברומניה והיה לי מאוד כיף. במיוחד אהבתי לשחק בקלאס, סבתא סורגת, חבל ועוד… העברתי את הזמן בטיולים, משחקים, בקטיף של פירות יער ותפיסת פרפרים ומאוד אהבתי את הטבע.

בבית הספר, המקצוע שהכי אהבתי היה מוזיקה, מכיוון שאני מאוד אוהבת מוזיקה. נהגנו לצפות באופרות, במסגרת ביית הספר, בנוסף השתתפתי גם במקהלה של בית הספר.

העלייה לישראל

עליתי לארץ בשנת 1960 מרומניה. לא חששתי כלל לעלות לארץ ואפילו מאוד שמחתי, מכיוון שכל חברי היו יהודיים וגם הם עזבו את רומניה, אבל ידעתי שיהיה לי קשה כי אצטרך ללמוד את השפה העברית.

כשעליתי לארץ טסתי גם במטוס וגם ברכבת. תחילה, נסעתי ברכבת עד איטליה, ומשם עלינו למטוס עד לישראל.

עלינו לישראל כשהייתי בת 14, כך שכל שנות ילדותי היו ברומניה וגם תקופת הבגרות שלי הייתה ברומניה. השתתפתי שם בחוגים רבים: בלט, ציור, שירה, נגינה באקורדיון וקצת נגינה על פסנתר.

למדתי בבית ספר רומני ואת  בית הספר התחלתי בשעה 7:30 ונאלצתי לצאת בשעה 7:00 מהבית. בבית הספר בו למדתי, הייתה תלבושת בית הספר אחידה. שלי היתה שמלה מיוחדת השיער היה חייב להיות אסוף  עם קשת או שיער אסוף עם קוקו או צמה. השקעתי מאוד בלימודים, מכיוון שזאת הייתה חובה והמשמעת הייתה נוקשה. ילדים שלא היו מכינים את השיעורים היו משעים אותם לשבוע וזה לא היה כל כך נעים.

וכשהגעתי הביתה, אחרי הלימודים, תמיד אהבתי לאכול Supa de pui שהיה קר בחוץ וירד שלג. לאחר שסיימתי את בית הספר והתכוונו אני וכל משפחתי לעלות לארץ היו לי כמה חלומות: להקים משפחה, ולמצוא עבודה וחלומותי התגשמו: התחתנתי, כיום יש לי 10 נכדים ו – 7 נינים ועוד 1 בדרך

ניהלתי במשך שנים רבות עסק לתכשיטים ופרשתי לאחרונה בגלל מגיפת הקורונה.

סבתא בצעירותה

הזוית האישית

רעות: היה לי מאוד כיף להיפגש ולראיין את סבתא שלי והרחבתי לעצמי את הידע בפרטים שלא ידעתי עליה. ממש שמחתי שאני יכולה לעשות איתה שיחה לבד כי בחיים לא עשיתי. זאת הייתה עבודה ממש מגניבה ומיוחדת.