מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מרבד הקסמים

מרים חנני ואלעד
קטיף תפוזים בראשון לציון
קיבלתי תעודת עובדת מצטיינת במסיבה עם ראש עריית ראשל"צ

בשנת 1939 נולדתי כילדה אמצעית מבין שלושה בתימן בכפר קטן ששמו חאוולאן. בילדותי לא הלכתי לגן ולא לבית הספר משום שלא היו שם כאלה. באותה תקופה הבנים למדו תורה בבית הכנסת אצל המורי (רב) והבנות נשארו בבית וסייעו בעבודות משק הבית. מים לא היו בבתים ולכן הלכנו לבאר לשאוב מים לצורך ניקיון, בישול ושתיה.
 
אמי נפטרה כאשר הייתי בגיל ארבע וסבתא רבא מצד אבא גידלה אותנו. בשנת 1949 כשהייתי בת 10, אבא שלי סיפר לנו  שהודיעו לו שיש מכתב אצל המושל שנמצא בעיר צנעה ובו כתוב שאנו יכולים לעלות לארץ ישראל. התברר לנו שראש הממשלה, דוד בן גוריון  ז"ל, ביקש לשחרר את היהודים מתימן ולהעלות אותם לארץ ישראל עקב מלחמת העצמאות. כל המשפחה כולל הדודים החליטו לעלות לארץ. ארזנו את חפצינו ושמנו את הציוד על חמורים וגמלים. צעדנו ברגל עד איב.                                                                                                                                                                                                                                   
עולים מתימן

 
עולים מתימן

כשהגענו עצרו אותנו ואמרו שיש סגר אין כניסה לארץ ישראל. נשארנו באיב עד אשר אישרו לנו להמשיך בדרכנו.  מאיב העבירו אותנו ברכב לחאשד בו היה שדה התעופה שממנו טסנו לארץ ישראל. כאשר נחתנו בארץ העבירו אותנו לאוהלים במחנה עולים עין שמר.                                                                                                                                                                                                                                                                          

מעברת עין שמר הקמת סוכה

מעברת עין שמר הקמת סוכה
 
לאחר מספר חודשים העבירו אותנו לאוהלים בראשון לציון – למעברה בשיכון המזרח. כל משפחה קיבלה אוהל וכולנו גרנו ביחד. בחורף ב-1950 ירד שלג כבד בראשון לציון והאוהלים שקעו. העבירו את כולם לבית ספר חביב עד שהשלג נמס. לאזור האוהלים קראו מעברות. לאחר כמה שנים בנו לנו שיכונים והעבירו אותנו אליהם. קיבלנו חדר וחצי ל-4 נפשות.לבית הספר לא הלכתי כי הגיל לא התאים לבית ספר יסודי ולא היו עדיין חטיבות. לכן הציעו לי ללמוד שעורי ערב בצריף שהוקם ליד האוהלים בו למדו הילדים בבוקר.
 
למדתי במשך כשנה קרוא וכתוב וחשבון פעמיים בשבוע. הוריי הפסיקו את לימודיי בטענה שבנות לא מסתובבות בערב. בנוסף המצב הכלכלי בביתי היה מאוד קשה והוריי העדיפו שאצא לעבודה בפרדס התפוזים בראשון לציון באזור צריפין בתקופת עונת הקטיף. במהלך העבודה שברתי כמה ענפים ואבא שלי החביא אותם בשורה השלישית של העצים על מנת שהמנהל לא יראה. החשש היה  שאם יראה הוא יפטר אותי מהעבודה.
 
לאחר מספר שנים בגיל 19 התחתנתי עם אלישע אשר למד איתי בבית הספר בערב. נולדו 3 בנות ומהן יש לי 7 נכדים. נשארתי בבית לגדל אותן. כאשר הבנות גדלו יצאתי לעבוד פעם נוספת אבל בפעם זו העבודה הייתה בעירייה. הייתי עובדת מצטיינת וקיבלתי תעודת הצטיינות במסיבה עם ראש העיר. 
 
העשרה
איב: "מחוז איב (בערבית: ?????? ??) הוא מחוז בתימן. המחוז ממוקם בחלק הצפוני הפנימי של תימן וגובל בדרום מערב במחוז תעז, בצפון מזרח במחוז אל דאלע, ובמחוז דמאר בצפון. יש לו גבול קצר במזרח עם מחוז אל-ביידא ובמערב הוא גובל במחוז אל-חודיידה. שטח המחוז הוא 5,344 ק"מ² ואוכלוסייתו נאמדה בשנת 2004 ב-1,665,000 תושבים. המחוז הוא בעל צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר בתימן מחוץ לצנעא".
 
תשע"ו

מילון

איב
מחוז איב (בערבית: ?????? ??) הוא מחוז בתימן. המחוז ממוקם בחלק הצפוני הפנימי של תימן וגובל בדרום מערב במחוז תעז, בצפון מזרח במחוז אל דאלע, ובמחוז דמאר בצפון. יש לו גבול קצר במזרח עם מחוז אל-ביידא ובמערב הוא גובל במחוז אל-חודיידה. שטח המחוז הוא 5,344 ק"מ² ואוכלוסייתו נאמדה בשנת 2004 ב-1,665,000 תושבים. המחוז הוא בעל צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר בתימן מחוץ לצנעא.

מעברה
מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50

ציטוטים

”הוריי הפסיקו את לימודי בטענה שבנות לא מסתובבות בערב“

הקשר הרב דורי