מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה אמר,  אני הילדה הבכורה במשפחתי. להוריי קוראים מרדכי וזוהרה. נולדתי בשנת 1937 במרוקו בעיר רבאט. במרוקו היו לי ארבעה אחים אני (שושנה), שרה,ראשל ז"ל. (לאחר  פטירתה של ראשל,  נולדה לי עוד אחות וגם לה קראנו ראשל) ראשל ז"ל עליזה ורפי.

במרוקו אימי הייתה תופרת ואבי היה סנדלר , הוריי היו מוכרים את הסחורה בשוק העיר. בגיל 13 החלטתי שאני רוצה לעלות לארץ ישראל. אמרתי לאבי שאני רוצה לעלות לארץ עם עליית הנוער. אמי לא הסכימה שאעלה לארץ לבדי, בכיתי ימים רבים וסירבתי לאכול, עשיתי הכול כדי לגרום להורי לשנות את החלטתם.

לאחר חודשיים הוריי השתכנעו  לעזוב ולעלות לארץ ישראל, את רכושם הם מכרו , הם נעזרו בשליחי הסוכנות היהודית כדי להוציא לפועל את תכניתם.  מרבאט נסענו  באוטובוס לקזבלנקה , שם גרנו  ארבעה שבועות במחנה מעבר , משם עלינו לצרפת באניית "ארצה".

חיינו בצרפת חודשיים במחנה לעולים חדשים, חיכינו שם עד שקיבלנו את אישור העלייה. בשנת 1954 הפלגנו באנייה, והגענו לנמל חיפה. נציגה של הסוכנות היהודית חיכתה לנו והסיעה אותנו במכוניות  לחיפה אל מקום שנקרא "שער העלייה". "שער העלייה" היה מחנה קליטה לעולים חדשים. אני זוכרת שנתנו לנו לחם, ריבה ודייסה בקופסאות קטנות ,חיכינו בתור כדי לקבל את האוכל.

אבא שלי כעס עליי מאוד ואמר לי "בגללך אין לנו אוכל, אין לנו בית ואין לנו חברים."

במחנה הקליטה התנדבתי לעבוד בחדר האוכל ולפעמים לקחתי משם שאריות מזון והבאתי למשפחתי. אבא שלי התחיל לעבוד בשוק כסבל .ב"שער העלייה" עברנו כל מיני בדיקות, אחת מהבדיקות המשפילות הייתה בדיקת  הגזזת לטיפול ולמניעה. שלחו אותנו לטיפולי רנטגן  לאחר טיפולי הרנטגן שחררו אותנו מ"שער העלייה".

משם עברנו להתגורר ב"כפר יובל" מושב באצבע הגליל, הנמצא בין מטולה לקריית שמונה.  כשהייתי בת 13 אבא שלי רצה לחתן אותי עם  אדם בשם דוד, שהיה בן 18. לא רציתי להתחתן מפני שהייתי צעירה אך לא יכולתי להתווכח עם אבי, אני ודוד התחתנו בביתי, בחתונה צנועה  באצבע הגליל, הנמצא בין מטולה לקריית שמונה.. לאחר חודשיים של נישואים נכנסתי להריון.

עם כניסתי להריון עברנו לגור ב"מושב שפר" שנמצא ליד צפת. לאחר תשעה חודשים נולד בני ,ציון ( בני מצא את מותו בגיל 22 ) בבית חולים זיו שנמצא בצפת לאחר לידתו של ציון עברנו לגור בתל חנן שנמצאת בנשר וכאן ילדתי את כל שאר ילדיי: מאיר,מרים ז"ל שנהרגה בגיל צעיר בתאונת דרכים ,מיכאל,ציפורה(פורה),רחל,אסתר (תיקה) ואלי.

לאורך כל השנים אני ובעלי עבדנו קשה כדי לפרנס את ילדינו ולגדלם בכבוד.

בעלי נפטר בשנת 1989 לאחר 48 שנות נישואים. כיום יש לי 20 נכדים ותשעה נינים.