מאגר סיפורי מורשת

סבתא רוחמה, נולדה בראשון לציון בשנת  1939 להורים שולמית וסעדיה עוקשי, יש לה אח בכור בשם יחיאל ואח נוסף צעיר ממנה בשם משה.

הלידה של סבתי התרחשה בבית המשפחה בעזרת המיילדת "סופי ההודית".

רוב בני המשפחה המורחבת התגוררו באותה השכונה.

 

זכורה לי חוויה מ"גן יהודית" בהיותי בת חמש וחצי לערך, הייתה זו הצגת הסיום בגן בנושא החלוצים והמעפילים". הצגנו ודקלמנו את השיר:הו… הו… הה…מי זה באוניה עם ארובה.מאין באה את אוניה?ומה את לנו מביאה?באה אני ממרחקים. חלוצים שם מחכים עם תרמיל ועם מקל לעלות ארץ ישראל.

 

 

ילדי השכונה קטנים וגדולים היו נפגשים אחרי הלימודים ובשבתות ברחבה ליד "חנות המכולת של מואיז" למשחקי חברה כדוגמת: מחבואים, מחבואים עם קופסת שימורים מעוכה;1, 2, 3 דג מלוח, קפיצה בחבל ובשני חבלים מחניים של פעם (שניים בחוץ)הקפות מקל וקלפים מקלות: מקל ארוך ומקל קצר עם חריץ באדמה;   סנייל,;סוס ארוך; ג'ולות; גוגואים(חרצני מישמש); קלאס; יאג (תופסת)  ג'ולות; מור ושלושה בורות; כדורגל; עפיפונים טייארות ממקלות בוסים נייר צבעוני מודבק בדבק שעשוי מקמח וחוטים.

ילדי השכונה נפגשו אחר הצהרים ואהבו לצחוק ולהשתובב ביחד.

מעשה הקונדס על יפה והפיילה הפך לסיפור משפחתי העובר מדור לדור.

"כשהיינו קטנים לא הייתה מכונת כביסה, את הבגדים הצבעוניים אמא שלי שמה בפיילה שהיא גיגית ובתוכה פתיתי סבון. השמש חיממה את המים והכתמים ירדו בקלות.

בינתיים… הילדים הספיקו לברוח".

בית ספר חביב הינו ביה"ס העברי הראשון והוא קיים עד היום.

סבתא למדה מכתה א' עד כתה ח' בבית ספר "חביב" – בית הספר העברי הראשון. כל בוקר הייתה התכנסות של כל תלמידי ביה"ס לטקס הנפת הדגל בליווי חצוצרה. לאחר מכן, נערכה התעמלות בוקר. סמוך לחגים נערכו גם טקסים. סבתא הייתה חברה ב"אגודת הבריאות". במסגרת תפקידה הייתה תורנית בחדר האחות, שם הגישה עזרה ראשונה לתלמידים שנפצעו (משחה, פלסטרים וחבישות). כמו כן, הייתה תורנית בכיתות ובדקה אם התלמידים הביאו כריך, מפית והאם הציפורניים שלהם נקיות וגזורות. סבתא רשמה במחברתה הקטנה, החצויה את התוצאות. המורה לילי לימדה תזונה בכתה ו' והייתה גם מנהלת המסעדה של בית הספר.

הילדים היו תורנים במטבח המסעדה ועבדו בחיתוך ירקות, הכנת מיונז ועזרה כללית במטבח. חלק מהירקות  גודלו בבית הספר בשיעורי חקלאות על ידי התלמידים. אחד המאכלים שהיו אהובים על סבתא במסעדה היו קציצות הדגים . עד היום סבתא מכינה את קציצות הדגים, אותם אני אוהב מאוד. 

 

 בי"ס חביב בראשון לציון

 

 

בילדותה של סבתא הבריטים שלטו בארץ. סבתא זוכרת שחיילים עם כומתות אדומות ("הכלניות") היו נכנסים הביתה, חפשו נשק בארונות והפכו את כל הבית. היו ימים של עוצר שבהם אסור היה לצאת מהבית ודרך החלון סבתא ראתה את ה"כלניות" שותים בירה שלקחו מ"החנות של מואיז".

עם החלטת האו"ם על חלוקת א"י בכ"ט בנובמבר הייתה שמחה גדולה במושבה. מיד לאחר מכן החלה מלחמת השחרור. בעקבות הלחימה באזור הדרום, פונו תושבי גן יבנה לראשון לציון והילדים שוכנו בבית הספר "חביב". כיתות הלימוד פוזרו במקומות שונים במושבה. כיתתה של סבתי, למדה באולם "מכבי" (היום עירית ראשון לציון). "לנו התלמידים היה זה סידור נחמד, כיוון שבדרך ללימודים עברנו דרך מרכז המושבה וחלונות הראווה היפים והמפתים שטפו את עינינו בכל בוקר".

 

השמחה על ההחלטה באו"ם הייתה מהולה בעצב כשאחד עשר בנים צעירים נפלו בערב אחד בקרב ב"גן יבנה". "זה היה מאד עצוב ומרגש לראות ים של אנשים מלווים אחד-עשר ארונות". 

 

סבתא למדה ב"גימנסיה הראלית" במגמה הומנית-ספרותית. בנוסף למקצועות הבגרות היו גם שעורי גדנ"ע שבהם למדו הגנה עצמית וטופוגרפיה. במסגרת הגדנ"ע התנדבו  כל תלמידי הכיתה לעזרה בבניית הביצורים בקיבוץ "אורים" שבנגב. הביצורים נועדו להגן על התושבים מהמסתננים "פדאיון" שהתקיפו תושבים וגנבו ציוד מהשדות. "הייתה חוויה גדולה, הווי של כתה מגובשת ויציאה לעצמאות".

סבתא היתה חברה בתנועת "הצופים" כשרק נוסדה ב"ראשון לציון". "הצריף" שבו התקיימו ה"פעולות" הוקם על ידי כל החניכים בעזרת ההורים. בערבי שישי היו מתכנסים כל החניכים ב"צריף" לשיחות  בנושא אקטואלי, לשירה מהדהדת ולריקודי עם. השמחה הייתה גדולה.

 

בבית המשפחה היה נהוג לשיר זמירות שבת אחרי ארוחת הערב. למורת רוחם של ההורים זמירות אלו פסקו מכיוון שהילדים הבוגרים מיהרו לצאת אל חבריהם בתנועה. באחד הלילות  הילדים חזרו מאוחר, אחרי אחת עשרה בלילה, אביהם כעס מאוד ולא השאיר להם מפתח. אחרי המתנה מביכה מחוץ לדלת, אמם הכניסה אותם בחשאיות הביתה… 

 

סבתא שרתה שנתיים בחיל האוויר בתפקיד אלחוטאית. 

סבתי שירתה במשמרות והגיעה לביתה אחת לשבועיים.   כחיילת ששרתה בשנת העשור למדינה השתתפה עם כל חברות קורס האלחוט במצעד יום העצמאות בירושלים. זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת."תקופת הצבא הפכה אותי לעצמאית, בוגרת וסייעה רבות בעיצוב אופיי ואישיותי בעתיד". 

אחרי הצבא סבתא עבדה בתעשייה האווירית כמזכירה במחלקה שסבא מאיר עבד.

עם הזמן, נקשרו קשרים חמים ביניהם, הם התאהבו ולאחר שנה של חברות נישאו ועברו לגור בכפר שמריהו, בביתו של סבא רודי ממייסדי הכפר.

בבית ששופץ והורחב, נולדו בעז, תמר ונורית. כשהילדים היו קטנים סבתא עסקה בגידול הילדים ולא יצאה לעבוד מחוץ לבית.

כשגדלו הילדים ונישאו, המשפחה התרחבה וגדלה לשבעה נכדים שובי לב". 

 אנחנו שומרים על קשר הדוק ועל ה"ביחד" באמצעות מפגשים משפחתיים, ארוחות משותפות, חגיגת ימי הולדת וחגים.   סבתא החלה לעבוד כמזכירת ביה"ס היסודי בכפר-שמריהו.  "עבדתי בביה"ס  23 שנים יפות ומהנות. נפל בחלקי לעבוד במקום קטן עם עבודה מגוונת ומלאת עניין כמו: חשבונות, טיולים, הצגות, עזרה ראשונה ועוד. כמזכירה יחידה זכיתי מהמנהלים לחופש פעולה ולהרבה עצמאות. עם המורים עברתי הרבה חוויות של שמחה, עצב, תקוות וחלומות, יחד אהבנו להיפגש ולערוך מסיבות. ידענו לפרגן וביחד ליהנות. היינו כמשפחה. גם בימים אלו היום אנו נפגשות  ושומרות על קשר.ב- 1.1.2000 תחילת המילניום, סבתא יצאה לגמלאות. במסגרת מועדון 60+ שבכפר שמריהו סבתא השתתפה בהרצאות, בחוגים ובטיולים. סבא מאיר גם הוא יצא לגמלאות והצטרף לסבתא בפעילויות השונות. לפני ארבע שנים סבא וסבתא החליטו לעבור לדיור מוגן קרוב אלינו ל"אחוזת פולג", שם הם עסוקים בכל מיני פעילויות מגוונות כמו: קרמיקה ועבודות יד, התעמלות במים, חדר כושר, ברידג', ביליארד, הרצאות, מופעים ועוד. המקום יפה והם מרוצים מאד. הבית גדול ומרווח,

וכל המשפחה מתכנסת בשבתות ובחגים לארוחות משותפות. בחופשות הנכדים באים לבקר ומשתתפים בהפעלות לילדים של האחוזה. אני אוהב במיוחד לשחק במיני-גולף ולשחות בבריכה. 

 

היה נחמד מאד ומעניין לשבת עם תלמיד צעיר כמו עופר, על ספסל הלימודים, להעלות רעיונות, להתלבט יחד ולהחליט איזה חומר לכלול ולהציג במצגת.המחשב בהשפעתו של עופר הפך לידידותי יותר. עופר הראה שליטה וידע בכל מיני פונקציות שמסייעות לבניית המצגת. ביד זריזה הוביל את העכבר ופתח הרבה חלונות ואפשרויות בחירה. הרגשתי, שאני התלמידה והוא המורה ועל כך אני גאה בו.העבודה המשותפת, תרמה לקרבה ולהתעניינות בקורות חיי, שעד כה לא סופרו לפי הסדר הכרונולוגי.

זו הייתה הזדמנות טובה להראות לעופר את השונה והדומה בחיים אז והיום.לסיכום, נהניתי מאד מהמפגשים בימי שישי. הייתה פעילות רבה של התלמידים הסבים והסבתות, באווירה נעימה ורגועה עם המנחה המסורה טל, שהקדישה מזמנה להגיע לכל משפחה, על מנת לעזור ולסייע בהגשת החומר בצורה הטובה ביותר.

ועל כך, תודה רבה.

ממני, סבתא רוחמה.

היה מאוד מעניין להכיר את קורות החיים של סבתא. היו דברים חדשים שלמדתי עליה למשל שסבתא נולדה בבית ולא בבית חולים, הסיפור של יפה והפיילה ועוד.

המפגשים קרבו ביני לבין סבתא, צחקנו הרבה, היה כיף ללמד את סבתא דברים במחשב וליצור יחד מצגת. נהנתי עם סבתא כשנסענו בחופשת חנוכה לראות את בית הספר "חביב" וגם בקרנו במוזיאון ראשון לציון (שנמצא ממש ממול) ששם יש שחזור של כיתת לימוד של פעם.

בפעם אחרת סבתא לימדה אותי להכין את הקציצות דגים כמו אלו שהיא אהבה בימי ילדותה ואני אוהב היום. טחנו, תיבלנו וטיגנו יחד. את הקציצות אכלתי כמעט לבדי.  היה לי כיף גם עם אמא שהייתה איתנו במפגשים.תודה לטל שהדריכה אותנו באהבה בעבודה המשותפת.ממני עופר.  

 

תשע"ה   2015