מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מקרר לא היה אבל נחשים כן

סבתא שלי שנטל ואני הנכדה הילי
אבי היה איש אהוב הפך להיות סגן ראש העיר
העלייה לעיר אשדוד בשנות ה- 50

סבתא שנטל ריימונד מספרת להילי:

"לאשדוד הגענו בשנת 961. אבא, אמא, אחותי ואני. הסיבה שעזבנו את אלג'יר היא שערבים העמידו אקדח מול הרקה של אבא שלי, סבא רבא שלך, הם ראו בו משתף פעולה עם השלטון הצרפתי הקולוניאלי. לשמחתנו עבר שם ערבי שמכיר את אבא שלי ואמר להם לשחרר את אבא שלי כי "הוא בסדר". בלילה של אותו יום ארזנו מספר מזוודות, בגדים בלבד. השארנו את כל רכושנו וברחנו מאלג'יר. הפלגנו באנייה לצרפת היינו מספר חודשים במחנה מעבר במרסיי. משם הפלגנו לארץ. אבא שלי שהיה פעיל עלייה. הוא הוריד אותנו בבאר שבע בשיכון ד', נשאר איתנו כמה ימים וחזר לצפון אפריקה להביא עולים נוספים. כאן המקום לציין שאבא שלי היה איש מוסד שעבד עם לובה אליאב במבצעי עלייה של יהודים ממרוקו, אלג'יר ותוניס. לימים לובה אליאב הקים את חבל לכיש ועוד מושבים באזור הדרום ואשדוד.

אחרי שאבא שלי עזב לשליחותו, אמא שלי שלא ידעה מילה עברית והייתה מטופלת בשתי בנות קטנות שאחת מהם הייתה חולה, אבא ואמא מבוגרים, דוד מבוגר, היא החליטה שהיא לא נשארת בבאר שבע והיא עוברת לאשדוד שם גר אחיה הבכור שהגיע לארץ לפנינו. את ההעברה עשינו על חמור ועגלה.

   כך נראה הפחון מבפנים

%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-1-768x575
 

כשהגענו לאשדוד, הדבר היחיד שראינו ושהיה זה חול ועוד חול דיונות גדולות וים. היו מעט מאוד בניינים באשדוד, ברחוב הראשונים. אותם קבלו ראשוני אשדוד שהגיעו בשנת 1956. כשאנחנו הגענו לא היו דירות פנויות, קיבלנו פחון על דיונה ליד גבעת יונה. בדיונה היו הרבה פחונים אחד ליד השני, הפחונים היו מסודרים בצורה מקרית לא היה רחובות או מדרכות רק חול וחול.

img_20170108_113046

תחילת שכונת הפחונים באשדוד

הפחון היה מבנה עשוי מפח ולכן קראו לו פחון. המבנה היה חדר אחד. בחדר הזה גרנו אמא אני ואחותי סבא וסבתא שלי כולנו בחדר אחד. בחדר הזה היו מיטות מברזל אם מזרן דק מאוד ושמיכות גסות. למיטות קראו "מיטות סוכנות" כי המיטות ניתנו לעולים החדשים על ידי הסוכנות היהודית. בחדר לא היה שירותים, מקלחת ומים זורמים בכלל. גם חשמל וגז לא היה לנו. אז איך בכל אופן חיינו? הייתה לנו גיגית גדולה ממתכת ששימשה אותנו לכל מיני דברים. התרחצנו בה, אימא כיבסה בה את הבגדים, סבתא הכינה בצק בגיגית וסבא שם גושי קרח בגיגית כדי לקרר משקאות או אבטיחים. מאחר ולא היה לנו שירותים אז יצאנו לחולות ועשינו מה שעשינו. בלילה סבא היה מדליק מנורת שמן כדי שיהיה לנו אור. גם גז לא היה לנו אז את האוכל בישלו אמא וסבתא על פתיליות. כדי להפעיל את הפתיליות היה צריך למלא בהם נפט ולפמפם עד שהפתילייה נדלקה.

את הנפט קנו מאדון שומר שהיה מגיע אם מכלית קשורה לסוס והיה מודיע על בואו אם פעמון ידני, השכנים היו יוצאים עם פחים לשם והוא היה ממלא להם נפט. גם מקרר לא היה לנו קיררנו את האוכל עם גושי קרח גדולים שהינו קונים. בפחון היה קר מאוד בחורף ולפעמים הגג היה עף בגלל הרוח. בקיץ היה מאוד מאוד חם ולכן הינו כל הזמן בחוץ. נראה כאילו היה לנו מאוד קשה ולא כיף. אבל אני זוכרת את התקופה הזאת כתקופה הכי מאושרת בחיי. אנחנו הילדים נהנו מכל רגע בחולות, מכל גרוטאה עשינו משחק, הינו מחליקים על החולות עם קרטונים שיחקנו עד הערב עד שההורים היו צועקים "ילדים תכנסו הביתה".

בחולות שרצו נחשים, עקרבים וחרקים שונים שנהנו לאסוף אותם ולשחק בהם. נהגנו גם ללכת לקטוף סברס שנהנו לאכול ולפעמים למכור. הינו קוצרים גם ענפים של שיח שהיה להם טעם של אניס ולעסנו אותם קראנו להם "אקסוס". כל הקיץ בילינו בים לא היה לנו מכוניות ולכן לא נסענו לשום מקום. צריך לזכור שלא היה אז טלוויזיה ,טלפון ובוודאי שלא היה מחשב או סמרטפון לכן היינו משחקים כל היום בחוץ. איזה משחקים היה לנו: חמש אבנים, שבע אבנים, טיקו-טאקו, כדרים באים, ים יבשה ועוד משחקים רבים.

אבי היה איש אהוב ושימש בתפקיד סגן ראש העיר  – צילום של אישים באשדוד

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%9a-%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%93-10

בינתיים נולד לי אח צבר אמתי דוד מיכאל. בשלב הזה כבר קבלנו דירה ברח' מימון ברובע ב'. חיינו הפכו לנוחים יותר אבל המשחקים והחברותא נשארו אותו דבר. כייף אחד גדול. בי"ס יסודי למדתי בבי"ס גאולים, למדתי חלק מהזמן משמרת שנייה. לא היה מספיק כיתות ולכן חלק מהילדים למדו בבוקר וחלק אחה"צ. אבא שלי שחזר ממסעותיו לצפון אפריקה, המשיך לעבוד בתחום העלייה הפעם כקולט עלייה באשדוד. הוא סייע לעולים החדשים להיקלט בעבודה, באולפן ללמוד עברית וקבלת דירה אבא שלי היה איש מאוד אהוב ומקובל על הבריות. לימים הפך להיות סגן ראש העיר ואחד ממתכנני העיר המדהימה שלנו – אשדוד.

סבתא שנטל מספרת להילי – תיעוד מצולם

 

הזוית האישית

הילי: סבתא שלי  השתתפה איתי במפגשים שנעשו בבית הספר. המפגשים שימחו אותי וריגשו אותנו מאוד. לחוות את סיפור האישי של סבתא זה נכס ואני שמחה שהיית חלק חשוב מאוד בו.

מילון

פחון
בית שעשוי מפח בקיץ היה בו חם ובחורף קר מאוד

ציטוטים

”בחולות שרצו נחשים, עקרבים וחרקים שונים שנהנו לאסוף אותם ולשחק בהם. “

הקשר הרב דורי