מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מקיבוץ יגור לקריית חיים

נכדתי ואני בקשר הרב דורי
בישראל בימי מלחמת העולם השנייה
סיפור עלייתו של של גרשון לארץ בגיל 3 חדשים

בשנת 1936 עלינו לארץ קיבלה את פנינו אחות של אבי, מרים (בהיותי בן 3 חודשים).

אחות אבי, מרים גרה בקיבוץ יגור. שהינו בקיבוץ, כארבעה חודשים. אורח החיים הקיבוצי לא נראה להורי, על כן עזבנו את הקיבוץ ועברנו לגור בקריית חיים.
 
קריית חיים נמצאת במפרץ חיפה. היום היא חלק מחיפה. קיבלנו שם בית קטן קובייה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, הגיעו מטוסי קרב איטלקיים להפציץ את בתי הזיקוק הסמוכים לקריית חיים. היו הרבה אזעקות שאלצו אותנו לרדת למקלט. המקלט היה חפור באדמה ומשותף לכמה שכנים. כילדים, כשהיינו נפגשים שם הייתה שמחה רבה. בלבד האזעקות האלה בעצם לא הרגשנו את מוראות המלחמה. בהמשך הגיעה מלחמת השחרור והייתה סכנה בנסיעות באוטובוסים בחיפה. נשלחה תגבורת ערבית מהגליל לחיפה. ההגנה פוצצה את המשלוח הזה סמוך לקריית חיים ובכך הצילה את העיר חיפה שנכבשה על ידי ההגנה.
קריית חיים הייתה בנויה על חולות דיונות. אהבנו להשתעשע על הדיונות האלה וגם בילינו די הרבה ליד הים. החיים לא היו קלים אבל אנחנו הילדים/הנערים לא הרגשנו את זה. היינו נוסעים לבקר בקיבוץ יגור, שם גרה דודתי מרים. הנסיעה לשם הייתה מסוכנת כי היה צורך לעבור בכפר ערבי עוין בלד א-שייח'
 
עם תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, הייתי בן 9, התברר לנו אסון השואה של המשפחה שלנו. אז הגיע אלינו לביקור אחיין של אמי, שהיה חייל בצבא האמריקאי, שמו נחום. השמחה בבית הורי הייתה רבה עם ביקורו של נחום שניצל. הוא סיפר לנו שהתלבט בין לבקר בעיר שהוא נולד בה גרודנו בבלורוס, לבין לבקר את דודתו אמי, מתוך הנחה שמשפחתו נספתה מה שהיה נכון.

למדתי בבית ספר לילדי עובדים. בתיכון למדתי בבית הספר המקצועי תיכוני שליד הטכניון. הייחוד של בית הספר הזה היה שחצי יום למדו וחצי יום עבדו במקצוע. כשסיימתי אותו עברתי ללמוד בטכניון הנדסת חשמל.
 
תחביבים שלי
בגלל שאני גבוה, אהבתי ושיחקתי כדורסל. אבל לא הייתי שחקן מקצועי. בנעורי למדתי לנגן כינור. לכנר מקצועי לא הפכתי, אבל קיבלתי גישה ואהבה למוזיקה. ניגנתי גם בתזמורת נוער במסגרתה גם הופענו. בביתי הייתה מנדולינה של הורי. הם הביאו אותה עמם מפולין. הם ניגנו על המנדולינה ומהם למדתי גם לפרוט על המנדולינה.
באחד מחגי החנוכה ניגנתי ביחד עם נכדי, שניגן בפסנתר.
 
זכרון נוסף שלי הוא מאהבתי לטיל, זכור לי שנסעתי עם חבר לטיול לאילת. נסענו בטרמפים. אז לא היה קשר כמו היום והיה באיזשהו מקום פיגוע. נעדרנו שבוע מהבית, כשחזרנו הורי מאוד מאוד דאגו בגלל הפיגוע וחוסר הקשר.
 
בעקבות אבי אני מתעניין בגניקולוגיה. בניתי במשך השנים עץ משפחה. יצרתי קשרים עם בני משפחה רבים ברחבי העולם. חלק מהם אפילו לא ידעו שאנחנו קרובי משפחה.
 
העשרה
בלד א-שייח': "כפר ערבי בין קיבוץ יגור לחיפה. בָּ‏לְד א-שייח' היה כפר ערבי במפרץ חיפה, בגבול עמק זבולון והכרמל,  בימי המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת חיפה שבמחוז חיפה. מושבו של הכפר לצד הכביש מחיפה לג'נין ולנצרת, שהוביל גם לטבריה ולגליל, ולצד מסילת רכבת העמק וקבורתו בקרבת מקום של הטרוריסט עז א-דין אל-קסאם הפכו את הכפר לנקודת חיכוך עם היישוב ושלטונות המנדט הבריטי. במלחמת העצמאות, החל מדצמבר 1947, החלו תושבי הכפר לעוזבו. העזיבה הסופית הייתה לאחר המתקפה של ארגון "ההגנה". את בתי הכפר שנותרו שלמים אכלסו עולים חדשים ובשנת 1948 הוכרז היישוב העירוני תל חנן על שם חנן זלינגר שנפל בפעולת "ההגנה" בכפר. משנת 1952 תל חנן היא שכונה בתחום שיפוטה של נשר". ויקיפדיה
תשע"ו

מילון

בלד א-שייח'
כפר ערבי בין קיבוץ יגור לחיפה. בָּ‏לְד א-שייח' היה כפר ערבי במפרץ חיפה, בגבול עמק זבולון והכרמל, בימי המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת חיפה שבמחוז חיפה. מושבו של הכפר לצד הכביש מחיפה לג'נין ולנצרת, שהוביל גם לטבריה ולגליל, ולצד מסילת רכבת העמק וקבורתו בקרבת מקום של הטרוריסט עז א-דין אל-קסאם הפכו את הכפר לנקודת חיכוך עם היישוב ושלטונות המנדט הבריטי. במלחמת העצמאות, החל מדצמבר 1947, החלו תושבי הכפר לעוזבו. העזיבה הסופית הייתה לאחר המתקפה של ארגון "ההגנה". את בתי הכפר שנותרו שלמים אכלסו עולים חדשים ובשנת 1948 הוכרז היישוב העירוני תל חנן על שם חנן זלינגר שנפל בפעולת "ההגנה" בכפר. משנת 1952 תל חנן היא שכונה בתחום שיפוטה של נשר.

ציטוטים

”מנסיון חייו של סבי למדתי והתחזקתי“

הקשר הרב דורי