מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים פלורה והיא נולדה בשנת 1941 במרוקו בעיר קזבלנקה.להורי סבתי קראו סעדה וחנניה.

 

 

סעדה הייתה עקרת בית וחנניה היה קצב ובעל 3 מאפיות. ילדותי  הייתה מעניינת  חייתי בעושר והייתי מאוד קשורה לאבי. אבי נפטר כשהייתי בת 14 ואימי  גידלה אותנו, 12 ילדים, היא נעזרה במשפחה ובשתי עוזרות צמודות.

 

כאשר הייתי קטנה אמי שלחה אותי לביתה של העוזרת להביא לה משהו, בדרך שמעתי ילדים שרים, נעצרתי ליד הבית ושאלתי את הגננת איך מצטרפים  לגן הגננת ענתה שזה כרוך בתשלום. חזרתי לביתי, סיפרתי להורי והם הסכימו שאני ארשם לגן. בגן היה לי טוב מאוד. להורי היו קשיים לרשום אותי לבית הספר ובהתערבות דודי נכנסתי לכיתה א' בגיל 8. למרות זאת הייתי תלמידה טובה ואפילו קפצתי פעמיים כיתות.

 

 

היה לי את המזל לפגוש אנשים ברמה גבוהה שהיה אכפת להם מרמת חינוך. בבית ספר רכשתי חברה לחיים. אימא שלה בחנה אותי ואז היא בקשה שנהיה רק בבית ונלמד לסרוג ונעשה שיעורי בית ביחד אחרי בית הספר. היינו חברות טובות מגיל 8 ועד לפני 10 שנים כשהיא נפטרה. הייתי פעילה בצופים ובתנועת נוער "הכשרה לארץ ישראל" הייתי מאוד מאושרת להיות ילדה פעילה

 

בשנת 1956 בתיכון, תמונת מחזור של כל השכבה

 

בגיל 17 סיימתי את הלימודים בבית ספר  שבו למדתי מזכירות כללית ומצאתי עבודה כממלאת מקום ל-3 חודשים שבהם רכשתי ניסיון רב. לאחר מכן קיבלתי עבודה קבועה עד שהגעתי ארצה.

 

בשנת 1961 , גיסי לעתיד נתפס על ידי ממשל מוסלמי כי היה שולח אנשים לארץ באופן לא חוקי (היה שליח ציוני). לצערנו כמה ימים לפני חתונתו נתפס וקיבל מאסר של 3 שנים. אחרי מות מלך מרוקו שחררו את האסירים. אחותי ובעלה לעתיד מיד התחתנו בצניעות והיו חייבים לעזוב את מרוקו במהירות. אני נשארתי עם אחי הגדול לסגור את העסקים של אבי.

 

בתחילת נובמבר 1961 עליתי לארץ , באופן חוקי. כאשר הגעתי לארץ החלטתי ללמוד עברית טובה, כדי שתאפשר לי לעבוד. נרשמתי לאולפן בקיבוצים  דורות ויד מרדכי שם למדתי היטב עברית. גם נכדתי ניצן התחנכה בקיבוץ עד גיל 5. כשהייתי בת 22 גרתי בקיבוץ יד מרדכי  נהניתי שם ואלו היו השנים הכי יפות שלי.זיכרון מקיבוץ יד מרדכי.

 

קטיף הדרים

 

בקיבוץ יד מרדכי, במסיבת פורים התחפשנו.

 

חזרתי לירושלים וקיבלתי עבודה בביטוח לאומי. במחלקה של נוער וחלוץ בסוכנות היהודית. אחרי שנתיים עברתי לבנק הדואר בו עבדתי 40 שנה.

 

 

הצלחתי בכל מקומות העבודה שעבדתי בהן. באחד המפגשים של בוגרי צופי מרוקו בישראל הכרתי את בעלי, יעקב. היינו חברים 3 שנים ובשבוע של מלחמת ששת הימים התחתנו. בעלי היה איש מקסים הוא עסק בחינוך.נולדו לנו 4 בנים: רוני, שי, אילן ותומריש. 

 

כל ילדי שירתו בחילות קרביים. אנחנו ביקרנו אותם בכל מקום בארץ. לכל מקום שהגענו הבאנו, כמובן, סלים של אוכל לכל החיילים של הגדוד, כולם קראו לי "אמי הגנרלית". יש לי 12 נכדים:טליה, ניצן, יערה, הילה, תמיר, יהלי, רועי, זיו, אור,י אדר, גיא ושגיא. יש לי ילדים מאוד מוצלחים כמובן שזה דרש הרבה עבודה. בעלי ואני הענקנו לילדנו מקסימום האהבה וזמן רב לחינוך זה המוטו שלנו לחיים.

 

פלורה: תודה למלכה ולאילת שעזרו לנו לאורך כל המפגשים, לאסוף את הסיפורים ולהכין מצגת זו.

ניצן: תודה לסבתי שפינתה מזמנה וטרחה לבוא כל שיעור ושיעור ולספר את סיפור חייה

תודה לעמית שסרק לנו את התמונות.

לסיכום,אני למדתי המון  ממפגשי תכנית הקשר הרב דורי, ומהכנת תיעוד הסיפורים. אני וסבתי מאוד נהנינו משיעור זה.

 

קיבוץ יד מרדכי: "יד מרדכי הוא קיבוץ השוכן במישור החוף הדרומי כעשרה קילומטרים מדרום לאשקלון. הקיבוץ נוסד על ידי חברי תנועת השומר הצעיר מפולין. הקיבוץ שייך למועצה אזורית חוף אשקלון. קיבוץ יד-מרדכי עלה להתיישבות בדצמבר 1943. כמה חודשים קודם לכן פרץ מרד הלוחמים היהודיים בגטו ורשה, וחברי הקיבוץ החליטו לקרוא לקיבוץ על שם מנהיג המרד, איש השומר הצעיר בוורשה, מרדכי אנילביץ' שנפל במהלך המרד.

תכנית הקשר הרב דורי, 2012

מורה מובילה אילת שחק