מאגר סיפורי מורשת

               אזור: קזבלנק

               השם: ואקנין חנניה

               מקום לידה: מרקש

               שנת לידה: 1916

               כתובת מגורים: – רח' ורלה אנוס 22

               מקצוע: נגר

               אישור נסיעה: לאלג'יר

               מטרת הנסיעה: חתונה

               מלווה ב-2 ילדים:

              1.וקנין מאיר (דוד)  21/2/43.           

              2.וקנין דינה   6/6/42                                                         תאריך המעבר: 11 פברואר 1949.                                                                                 חתום: סגן וולבר, ממונה לעניינים עירוניים

                                                                  

נציגי הסוכנות היהודית, שהיו מודעים לבריחת יהודים ממרוקו ריכזו אותם במחנה ארעי באלג'יר מחנה ששימש כמחנה מעבר עד להעברתם למחנה עולים מאורגן "מחנה ארינָס" בעיר הנמל מרסיי שבצרפת.

במחנה במרסיי ריכזו את המהגרים מכל ארצות אירופה וצפון אפריקה כאלה שהורשו לצאת את ארצותיהם וכאלה שיצאו משם באופן בלתי לגאלי.

 

השהייה במחנה במרסי הייתה בעצם תקופת הכנה לעולים. בתקופה זו עברו בדיקות רפואיות. שמעו פרטים ראשוניים על המצב בארץ ישראל על המצב הכלכלי ומעט יותר על המצב הביטחוני. המהגרים קובצו ברשימות לעליה לפי האניות שהיו מיועדות להעביר אותם לארץ ישראל. גם את השירים הראשונים בעברית, למדו הורי במחנה מרסי.

"כחול ים המים, נאוה ירושלים", "הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד", אבל את ההמנון שרו עדיין עם המילים הישנות: "עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ", הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה: לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה. 

 

עם דגל ישראל במרסיי 

  

בספטמבר 1949 עלינו לאנייה "נגבה" שיצאה מנמל העיר מרסיי לחיפה. חדר האוכל באנייה היה קטן מכדי להכיל את כל האנשים שבאנייה, והכניסה לחדר האוכל הייתה במשמרות עם כרטיס לכל משפחה. ההפלגה ממרסי לחיפה ארכה כשבועיים והגיעה לנמל חיפה מס' ימים לפני ראש השנה. את העולים שיכנו מספר ימים במחנה ארעי ב-"שער העלייה" שבמבואות חיפה. מיד אחרי "החגים" העבירו את המשפחה למחנה עולים חדש -מחנה אוהלים בפרדס חנה.

 

במחנה העולים שבפרדס חנה רוכזו עולים מכל הגלויות. פליטי שואה עולים מאירופה וצפון אפריקה בלִיל של שפות ולבוש – קיבוץ גלויות בהתהוותו.  התנאים במחנה בפרדס חנה לא היו קלים. כל המשפחה שוכנה באוהל אחד. לכל משפחה סופקו "מיטות סוכנות" (מיטות ברזל עם רצועות מתכת וקפיצים) ומזרנים ממולאים בקש וכלים בסיסיים לבישול ותאורה.

 

בחורף של שנת 1950, ירד שלג כבד בכל הארץ. אוהלים רבים במחנה קרסו תחת השלג ולא מעט אנשים פונו מהמחנה לישובים סמוכים. במסגרת "הפינוי" הזה נלקחו גם שני אחי הגדולים דינה ודוד לקיבוץ שכן. השלג הכבד שכנע את אבי שהמצב לא יהיה קל יותר וצריך למצוא פתרון אחר מאשר שהייה בשלג ובקור כאשר אוהלים קורסים. מאידך אין לצפות מהמדינה, שזה עתה נולדה, ובמצבה הביטחוני והכלכלי – תוכל לספק פתרונות טובים יותר בגלי הגירה שהולכים וגדלים. הורי החליטו לעזוב את המחנה בפרדס חנה ולוותר על "זכויות" העולה. מרגע זה התחילו הורי לברר את מקומם של שני הילדים. בירורים שנמשכו מספר ימים. בסופו של דבר, שני הילדים נמצאו – בקיבוץ שכן. 

 

בפברואר 1950 עזבה המשפחה את מחנה פרדס חנה, היישר לעיר טבריה עיר הקודש, אליה שאפו להגיע מאז ומתמיד, כשבדרך עושים חניית ביניים בציוּן של רבי מאיר בעל הנס סמוך לטבריה.

 

בחיפושיו אחרי מקום מגורים בטבריה, נתקל אבא במבנה נטוש בן מספר קומות עשוי בזלת ששימש כנראה כמפקדה בריטית. איתר בבניין יחידת מגורים מרווחת – ואליה העביר את המשפחה. כדרכן של שמועות השמועה עברה מהר מאד מפה לאוזן ותוך שבועות מספר, אוכלס המבנה עד אפס מקום במשפחות עולים נוספות. מאז נקרא המקום "מלון טבריה". בצמוד למלון טבריה היה "בית החולים הסקוטי" כנסיה סקוטית שהפכה לבית חולים שם נולדו שני אחי הצברים שושנה ומשה. 

מלון טבריה – אפריל 1950

 

ממשלת ישראל שרצתה את המבנה – בנתה עבור העולים שכונה חדשה, שיכון ב' אשר לימים תיקרא שכונת רבי עקיבא בגלל סמיכות השכונה לציוּן של רבי עקיבא.

תקופת "ההתאקלמות" בארץ לא הייתה קלה כלל. הייתה זו תקופת הצנע בארץ, הממשלה הטילה קיצוב על מוצרי מזון ומוצרי צריכה אחרים. מצרכים חולקו בהקצבה באמצעות תלושים שחולקו למשפחה לפי מספר הנפשות, אבל זה המקום להדגיש שלמרות כל הקשיים האובייקטיביים שליוו אותנו בימים ההם  – היינו אנשים מאושרים.

 

על שפת כנרת – אפריל 1950

 

לצה"ל התגייסתי באוגוסט 1963, שירתתי ביחידות נגד מטוסים לימים "ההגנה אווירית". במהלך השירות פיקדתי על יחידות בהיקפים שונים ומערכות שונות. נשלחתי מס' פעמים למשימות בחו"ל מטעם צה"ל ומשרד ראש הממשלה. השתחררתי ב – כט' נובמבר 1984, בדרגת אל"מ והמשכתי בשירות מילואים עשר שנים נוספות. נשוי לניצה, הורים למירב טל ומיכל סבתא וסבא לרוני ומאיה דניאל ונועה.

א.ק. נגבה – הייתה אניית קיטור שנבנתה בשנת 1915 בהולנד בשם אקוודור. לאחר שנה, נמכרה לחברת גרייס ליין ושמה הוסב לסנטה אוליביה. לקראת סיום מלחמת העולם השנייה שירתה בצי של ארצות הברית, ונשאה את השם לוקסור (luxor). בסוף 1948, בעיצומם של הקרבות בנגב, נרכשה האנייה על ידי חברת צים, ועל שום כך קיבלה את השם "נגבה". במשך 8 שנים, עד מכירתה, הפליגה האנייה בקו בין חיפה לנמלים באיטליה, קפריסין ומרסיי, כשהיא עוסקת בהעלאת עולים מאירופה, צפון אפריקה ומצרים.(ויקיפדיה)

תכנית הקשר הרב דורי, תשע"ו